test

The Wedding: Tenaim

Jewish Lifecycles & Halacha

The Weddings: Tenanim

 

 

שולחן ערוך אה"ע סימן נ סעיף ו (1

 

טו] כשרוצין לעשות הבטחות לשדוכין, עושים בענין שלא יהא אסמכתא, דהיינו שעושים שטר מזה שחייב לחבירו מנה, ואחר שחייב עצמו מנה (מתנה עם אבי הכלה) שאם יקיים השדוכין ויכנס לחופה עם משודכתו זאת הרי החוב מחול לו, ואח"כ עושים שטר שחבירו חייב לזה מנה, ומתנה עמו שאם יכניס בתו לחופה עם זה המשודך יהא החוב מחול לו, ומניחים שני שטרות אלו ביד שליש.

 הגה: יד טז] ויש אומרים דכל קנסות שעושים בשדוכין אין בהם משום אסמכתא (תוס' פרק איזהו נשך והרא"ש פ"ד דנדרים). וכן המנהג פשוט לגבות קנסות שעושין בשדוכין, וכמו שיתבאר בח"ה סימן ר"ז. יז] ודוקא אם כבר נכתבו שטרי הקנסות, [ג] אבל קבלו קנין על מנת לכתוב השטרות, וקודם שנכתבו טו חזר אחד בהם ומיחה בעדים שלא לכתוב השטרות, (יד) הרשות בידו למחות בשטר (תשובת הרא"ש כלל ל"ד) (וכמו שיתבאר בח"ה סי' ל"ט וסי' רמ"ג). יח] י"א דמי שפסק על בתו (שם כלל מ"ג) או על בת בתו (הרשב"א סי' תשכ"א /תשע"א/) או קרובתו שתנשא לפלוני, ואחר כך אין הבת רוצה, טז (טו) [ד] דהפוסק פטור מן הקנס, דזה מקרי אונס [ה] אע"ג דלא התנה, (טז) יט] [ו] ובלבד שלא יהא ערמה בדבר. (יז ועיין לקמן ס"ס ע"ז). יח כ] [ז] וכן בשאר אונסים, (יז) כגון שמת הפוסק, יט (יח) [ח] אין יורשים צריכין לקיים, (יט) ופטורים מן הקנס. כא] ודוקא בפסיקא בעלמא פטורים מן הקנס, אבל אם נתחייב עצמו בשטר, (כ) חייבין יורשיו לשלם, ולא מהני אונס ועיין לקמן סי' נ"א (שם תמצאנה). כב] שנים ששידכו ביניהם והיו דרים בעיר אחת ועשו קנס ביניהם, כ ואח"כ יצא אחד מן העיר ורוצה שהשני ילך אחריו לקדש, (כא) אם אינו רוצה, כג] פטור מן הקנס (ריב"ש סימן קע"ז ובתשובת הרמב"ן סי' רע"ח). כא (כב) ועיין בח"ה סימן י"ב סעיף ט' אם רוצה העובר ליתן הקנס, אי מחויב לקיים הדבר מצד קיבול הקנין.

 

שולחן ערוך חו"מ סימן רמה (2

 

סעיף א

א הכותב בשטר: נתתי שדה פלונית לפלוני, {א} או שכתב: א] נתתיה לו, או: הרי היא שלו, הרי זה זוכה בה ב] כשיגיע השטר לידו. (ג] אבל בדיבורא בעלמא לא קני אלא אם כן קנו מידו) (טור בשם הרמ"ה). ד] והא דאמרינן דלא קנה היינו שרוצה ליתן עכשיו בלשונות אלו, אבל אם אמר: נתתי, בלשון הודאה, י"א דקנה (ר"ן פ' המקבל) (ועיין לעיל סימן ס' סעיף ו'). אבל אם כתב בשטר: אתננו לו, אף על פי שהעידו עליו העדים לא זכה המקבל. הגה: ב {ב} ואפילו קנו מידו, קנין דברים (טור בשם הרמ"ה).

 

סעיף ב

ג ה] {ג} ויש אומרים (א) שאם קנו מידו, מהני לשון אתן. {ד} ומהרי"ו פסק כסברא ראשונה, ולכן כתב דהכותב לאשתו בשעת השידוכין לעשות לה כתובה גדולה א) {ה} לא זכתה כל זמן שלא כתב לה, ולכן נהגו ב) לעשות תנאים חדשים בשעת החופה, ועיין באבן העזר סימן נ"א.

 

תנאים נוסח אשכנז הישן(3

 

 המגיד מראשית אחרית , הוא יתן שם ושארית, לאלה דברי התנאים והברית, שנדברו והותנו בין שני הצדדים בשעת הקנין סודר, דהיינו בין כמר פב"פ, הבא בכח בנו הבחור פלוני מצד אחד, ובין כמר פב"פ הבא בכח והרשאה מספקת מבתו פלונית (ועל פי שאלת פיה) צד שני. ראשית דבר הבחור כמר פלוני הנ"ל ישא במז"ט ויקדש את הבתולה מרת פלונית הנ"ל ויסבלנה ויכניסנה לחופה כדת משה וישראל והיא תקבל הקידושין ממנו. וכמר פלוני יכניס לנדן בנו החתן כמר פ' סך פ' קודם החופה. גם ילביש את בנו במלבושי כבוד שבת וחול כראוי ולפי כבודו. גם יתן לבנו סבלונות וטבעת קידושין לפי כבודו. גם ישתדל שטר חליצה מכל בניו קודם החופה בחנם. וכמר פב"פ הנ"ל יכניס לנדן בתו הכלה פלונית סך פלוני מזומנים קודם החופה‏‏. וילביש את בתו הכלה במלבושי כבוד שבת ויום טוב וחול ובגדים וצעיפים ורדידים לפי כבודו‏‏. גם יתן לבתו סבלונות לפי כבודו‏‏. [וכמר פ' הנ"ל יתן להזוג מזונות על שלחנו כאחד משאר אוכלי שלחנו שנה תמימה אחר החתונה, ולאחר כלות המזונות עוד ב' שנים דירה בביתו]. וכמר פלוני הנ"ל יתן לבתו קודם החופה שטר חצי חלק זכר בן פשוט, וכן מזוגתו מרת פלונית. (ואם יש עוד תנאים ביניהם - הכל לפי תנאם). ומחמת עידור וקטט ח"ו, יתוקן קודם החופה כתקנות קהלות שו"ם. והמעשר יחלוקו כמנהג המדינה. והחתונה תהיה למז"ט ולשעת ברכה והצלחה לזמן פלוני, על הוצאת שניהם ובמקום הממוצע לשניהם, או בתוך זה הזמן מתי שיתרצו שניהם‏‏. ואם ח"ו יעבור אחד מן הצדדים על התנאים האלו, הן על כולה או על מקצתה, יתן צד העובר לצד המקיים כך וכך‏‏. ועל זה נעשה ערב קבלן בעד החתן כמר פב"פ, וערב קבלן בעד הכלה ר' פב"פ‏‏. והצדדים קבלו עליהם בחרם חמור ובשבועה דאורייתא לפצות את הערבות שלא יגיע להם שום היזק ח"ו. וליתר שאת וליתר עוז באו הערבים הקבלנים עצמם על החתום‏‏. והערבים הקבלנים עשו קנין חליפין ספר במקום קנין סודר לאשר ולקיים כל הנ"ל. נעשה היום יום פלוני שנה פלונית פה בעיר פלונית‏‏.

 

סמ"ע סימן רמה ס"ק ה (4

 

ה] לא זכתה כל זמן שלא כתב לה. מיהו מפורש שם דמכח חרם וקנס שקיבל בקנין סודר צריך לקיימו, אלא שכל זמן שלא כתב לה לא זכתה, ע"ש. ונראה דנפק"מ שאם מת אין מוציאין מיד היורשין כיון דלא זכתה כבר אלא שהיה חיוב עליו, ועליו קיבל החיוב ולא על יורשיו וכמ"ש לעיל בסימן ר"ט סעיף ד':

 

סמ"ע סימן רמה (5

ב] ואפילו קנו מידו דהוי קנין דברים כו' עד ולכן נהגו לעשות תנאים חדשים בשעת החופה. יש מקשים מאי מועילים תנאים שניים יותר מתנאים ראשונים, ואי משום דבשעת חופה עושין תנאים שניים בלשון חיוב וקבלה אנפשו דמשעבד בו מיד ואפילו בדבר שלא בא לעולם וכמ"ש הטור חו"מ סימן ס' [סעיף י'], או (דקנה) [דמקנה] לו בקנין סודר מעכשיו דמהני אפילו בקנין אתן דלא להוי כקנין דברים, וכמ"ש הטור בריש סימן רמ"ה [סעיף ה'] ז"ל, דכיון שאמר מעכשיו אין זה לשון הבטחה אלא בהאי שטרא או בהאי קנין מקנה ליה גופא דארעא, א"כ בתנאים ראשונים נמי לעבדו הכי שיחייב נפשו או יקנה לו מעכשיו דיחול עליו החיוב ולא יצטרכו עוד לתנאים חדשים. ובעיני לאו קושיא היא כלל, דודאי בשעת כתיבת התנאים אינו רוצה שום צד משניהם לשעבד נפשם או להקנות בקנין מעכשיו בכל מאי דפסקו אנפשם ליתן לו בתו שהיא ברשותו וליתן לנדוניתה סך כך וכך, מיראה שמא יתחרט אחד מהצדדים מאיזה סיבה וירצה לחזור בהשידוכין, ומשו"ה אינו מקבל עליו אלא בקנין אתן כך וכך דאינו חל, ולא נתחייב לקיים דברי התנאים אלא מכח הקנס שקיבלו עלייהו כל צד אם יחזרו בהשידוכין, ומשו"ה המנהג דאין מוציאין מהחוזר בו כי אם הקנס ואע"ג דאביהן עצמו פסק אנפשו ליתן כל הנדוניא וקיבל עליו בקנין, אלא ודאי היינו טעמא משום דקנין אתן הוא דאין חל עליו הקנין, כי אם אמה שקיבל אחר הפסיקה שאם יחזור אחד מהצדדים שיתחייב ליתן קנס. ואתי שפיר נמי שהוצרכו לכתוב בתנאים קנס שהוא אסמכתא, והוצרכו לומר שאסמכתא כזו דיש בו בושת קניא [ראה סימן ר"ז סעיף ט"ז], ולא סגי במאי דפסק אנפשו בקנין דאינו אסמכתא, ואם אינו בטוח הוא יתן עליו ערבות בקנין, כמו כל ערבות בקנין דעלמא דמהני אפילו שלא בשעת מתן מעות, אלא ודאי משום דלא מחייב נפשו אלא בקנין אתן וכנ"ל. משא"כ בשעת חופה דאז משם והלאה תו אין אחד מסופק שמא יחזרו מהדדי, ומשו"ה רגילין לעשות תנאים חדשים, והיינו דמה שכבר קיבלו אנפשם בקנין אתן מחייבין עכשיו נפשם בשעבוד גמור ובקנין מעכשיו דמועיל וכנ"ל. ואתי שפיר נמי הא דלא אמרינן דאף בלא תנאים חדשים (להתחייב) [יתחייב] אבי הבת ליתן לו מזונות ודירה ושאר דברים שקיבל עליו וזמנם לאחר חופה מכח הקנס שקיבל עליו משעה ראשונה בשעת שידוכין, ומרגלא בפומא דאינשי לומר דהיינו טעמא, שלא יאמרו שמכח חיבת נישואין מחל על כל מה שלא קיים אבי הבת עד הנה, ולפי מה שכתבתי נ"ל דהיינו טעמא, דכל מה שפסק אבי הבת או אבי הבן בשעת שידוכים לא הוה אלא בקנין אתן וכמו שכתבתי, ולא מחויב לקיים התנאים כי אם מכח הקנס, והקנס הוא אסמכתא, אלא שחז"ל אמרו דלית ביה משום אסמכתא משום הבושת שנתבייש אחד מהצדדים בחזרת השני, וטעם זה אינו שייך כי אם בשלא קיימו אחד מהדברים שקיבלו עליהם שזמנם קודם נישואין, דאז לא ירצה צד השני להכניס בנו או בתו להחופה, והמניעה היא מצד זה שלא קיים הבטחתו, וכיון שהוא הגורם הבושת משו"ה חייב בקנס, משא"כ הדברים שחל חיובן לאחר הנישואין, דאם באתה לחייבו מכח הקנס, יטעון הלה אסמכתא היא וכבר עבר הבושת דהרי כבר כנסה, וק"ל, אבל ודאי מכח הקנס מחייבין אותו לקבל אנפשו חיובן בתנאים חדשים קודם חופה, דאם לא רצה לקבל עליו אז זה קודם חופה הרי זה כמי שלא רצה ליתן לו הנדוניא או שלא ליתן לו את בתו דבכלל בושת הוא כנ"ל. וז"ש מור"ם באבן העזר סימן נ"א דמכח הקנס מחויב לכתוב ולעשות לה כתובה גדולה כאשר פסק אנפשיה בשעת שידוכין וגם זהו בכלל תנאים חדשים שמתקנים. אבל אם לא כתב לה קודם חופתו לא מצינן לכפותו לאחר החופה ומטעם שכתבתי. וכן הוא במהרי"ו בריש סי' קמ"ג דכתב ז"ל, ועל מי שכתב לאשתו בשעת הקנס דיעשה כך וכך לכתובה ובשעת החופה לא עשו שטר, נראה דלא זכתה. הרי לפנינו דכתב דאף שקיבל עליו הדבר בקנס וקיבל קנין ע"ז, אפ"ה כל דלא כתב לה קודם החופה לא זכתה מכח הקנין והקנס. והא דסיים שם וכתב ז"ל, דכיון דקיבל עליו בקנין סודר צריך ליתן ולקיים מה שקיבל עליו בקנין סודר לעשות לה כתובה גדולה כמו שהתנה כו', לא כ"כ אלא למ"ד דס"ל דקנין אתן מהני, וכמ"ש שם בהדיא לפני זה, ע"ש, ואפילו לפי דבריו סיים וכתב שם דכל זמן שלא נתן לא זכתה האשה, ור"ל דאין בידינו אלא להחרימו או לכופו בשוטים אבל לא לירד לנכסיו, א"נ אם כבר מת קודם שקיים מה שקיבל עליו לעשות לה כתובה גדולה לא זכתה מכח הקנין לירד לנכסיו ולגבות לה. ונראה דמטעמא דכתיבנא המנהג הוא שלא להחרים העובר בשידוכין אע"ג שקיבל עליו בחרם ובקנס וג"כ כותבין בתנאים הקנס לא יפטור החרם, דכיון דהצדדין אין מקבלין עליהן בפירוש בחרם שלא יחזרו בהן אלא קונים בקנין על מה שנכתב בהתנאים, ועיקר הקנין הוא קנין אתן, ומה"ט גם החרם לא חל עליו עד שיקבלו עליהן החרם בפירוש או שהציבור גוזרים דבר בחרם:

 

שולחן ערוך אה"ע סימן נג (6

 

טז ט] עוד תקן ר"ת וחכמי צרפת שאף אם כבר נתן האב הנדוניא, אם מתה האשה (כ) או האיש יז תוך שנה ראשונה יח בלא זרע קיימא, יט חוזר הכל (כא) לאב או ליורשי המת. י] וי"א עוד דאף בשנה שנייה יחזרו חצי הנדוניא (הכל במרדכי), כ (כב) וכן המנהג פשוט במדינות אלו שנוהגים בזה כתקנת קהלות שו"ם; ודוקא מה שהוא בעין, חוזר, כא אבל מה שהוציא או נאבד, פטור, ובלבד שלא בזבז (כג) לאחר מיתה רק לצורכי קבורתה (גם זה שם

 

תנאים אחרונים (7

 

מזל טוב יצמיח ויעלה, כגן רטוב עד למעלה. דברי הברית והתנאים האלה, שנדברו והותנו בין שני הצדדים בשעת החופה, דהיינו הר'... ובנו החתן ר'... צד אחד, והר'... ובתו הכלה הבתולה מרת... צד שני. ראשית דבר כמר פלוני הנ"ל נשא וקידש את הבתולה מרת פלונית הנ"ל בטבעת קידושין של זהב והכניסה לחופה כדת משה וישראל והיא קבלה הקידושין ממנו. וכמר פלוני הכניס לנדן בנו סך פלוני... ומלבושי שבת ויום טוב וחול, וסבלונות וטבעת קידושין לפי כבודו. גם השתדל כמר פלוני שטר חליצה מכל אחיו קודם החופה, וכמר פלוני אבי הכלה נתן לבתו שטר חצי חלק זכר בן פשוט. וכמר פלוני הכניס לנדן בתו הכלה סך פלוני... קודם החופה, והלביש את בתו במלבושי כבוד שבת ויום טוב וחול, ובגדים וצעיפים וסבלונות כולן לפי כבודו. ומעתה הזוג הנ"ל ינהגו יחד באהבה ובחיבה, ולא יבריחו ולא יעלימו ולא ינעלו לא זה מזו ולא זו מזה שום הברחה בעולם רק ישלטו שניהם שוה בנכסיהם. ואם ח"ו שיעשה כמר פלוני הנ"ל לזוגתו מרת פלונית איזו דברים שאינה יכולה לסבול וצריכה לב"ד אז תיכף ומיד יתן לה סך... לפיזור מזונות. וכן יתן לה כל חודש וחודש משך ימי הקטט, וכל בגדיה ותכשיטיה השייכים לגופה, וירד עמה לבית דין שלהם תוך ב' שבועות אחר בקשתה ממנו, ועל פי דברו יעמוד כל ריב וכל נגע, ואחר שנתפשרו תחזור מרת פלונית לבית בעלה וכל הנותר בידה מן המעות וכל בגדיה ותכשיטיה תחזירן למקומם הראשון. ומחמת העידור, כך נתקן. שאם יעדר ח"ו ר'... הנ"ל בשנה ראשונה אחר החופה בלי זרע קיימא מאשתו הנ"ל אז תחזיר מרת... הנ"ל ליורשי בעלה הנ"ל כל מה שהכניס. ואם ח"ו יעדר בשנה שנייה אחר החופה בלי זרע קיימא מזוגתו הנ"ל אז תחזיר מרת... הנ"ל החצי ממה שהכניס. ואם ח"ו שתעדר היא מרת... הנ"ל בשנה ראשונה אחר החופה בלי זרע קיימא, יחזיר כמר פלוני הנ"ל ליורשיה כל מה שהכניסה. ואם ח"ו שתעדר בשנה שניה אחר החופה בלי זרע קיימא ממנו יחזיר כמר פלוני הנ"ל ליורשיה החצי ממה שהכניסה לו. ובשנה השלישית אחר החופה ומשלישית ואילך, איזה מהן שיעדר, הדין חוזר לסיני שהבעל יורש את אשתו והיא נוטלת כתובה ותוספת. ובכל הזמנים הנ"ל היא נוטלת טבעת קידושין בראש בלי ניכוי ומגרעת כתובתה וכל הנ"ל קבלו הזוג עליהם בחרם חמור ובשבועה דאורייתא ובקנין סודר לאשר ולקיים כל הנ"ל והנעשה. נעשה היום יום וכו' הכל שריר וקים

.

שו"ת משאת בנימין סימן יג (8

 

עוד כתב מר וז"ל ובר מן דין כיון שברוב התנאים נוהגין לכתוב ומחמת העידור והקטט יהיה הכל כתקנת קהילות שו"ם וכו' עד דכל המשיא אדעתא דמנהגא משיא ע"כ דבריך. ובאמת יש לתמוה הרבה על דברים אלו שיצאו מפי גברא רבא כוותיה דמר כי מה מועיל הק"ס של הבעל והאשה שיחזרו הנכסים להיורש וכי יש כח בידם להפקיע וכו' הנותן ולהפסידו בק"ס שלהם ומה לי לנותן במה שהבעל והאשה מתקשרין לעמוד על תקנת קהילות שו"ם לכן אני אומר בתחילה /במחילה/ ממעכ"ת לא זה הדרך ולא זה הטעם אלא מה שכותבין בשטר התנאים שיעמוד בתקנות קהילות שו"ם הוא בשביל הבעל שיחזור גם בשנה השניה חצי הנדוניא כתקנת קהילות שו"ם שלא בכל מקום קבלו עליהם התקנות שלהם. וכמו שכתוב בתשובת מיימוני הנזכרת וז"ל והקהילות הוסיפו בתקנתם אף בשנה שניה וההיא לא ברירא לן כולי האי ע"כ. וכן כתב עוד כי בני ווירצ"ברג לא רצו לקבל עליהם אותה תקנה ולכך נהגו לכתוב בשטר התנאים שיעמוד כתקנת קהילות שו"ם לומר שהבעל מתקשר לקבל עליו תקנת קהילות שו"ם להחזיר חצי הנדוניא בשנה שניה:

 

נוסח שטר תנאים אחרונים קצר  על פי ה'אגרות משה', כפי מנהג החותמים לפני החופה (9

 

מזל טוב, יעלה ויצמח כגן רטוב מצא אשה מצא טוב, ויפק רצון מהטוב ומטיב האומר לדבק טוב. המגיד מראשית אחרית הוא יתן שם טוב ושארית לדברי הברית והתנאים שנדברו והותנו בין הני שני הצדדים, היינו מצד האחד ה"ר... העומד מצד בנו החתן... ומצד השני ה"ר... העומד מצד בתו הכלה הבתולה מרת... אשר כבר נתקיימו כל החיובים מצד החתן להכלה וכן נתקיימו כל החיובים מצד הכלה להחתן ואין להם זה על זה שום טענות ותביעות אבל נשאר עוד להתקיים מה שהחתן הנ"ל ישא את הכלה הנ"ל בחופה וקידושין כדת משה וישראל ביום... לחודש... שנת... ואל יבריחו ואל יעלימו לא זה מזו ולא זו מזה שום הברחת ממון בעולם, אלא ישלטו בנכסיהון שוה בשוה ובשלום ושלוה כדרך בני תורה ויראי השי"ת. כל זה נעשה בדעה שלימה ומיושבת... מן שני הצדדים על כל מה דכתוב ומופרש לעיל במנא דכשר למקניא ביה. והכל שריר וקים.

 

נאום..... עד

 

ונאום..... עד
Go to top