Jewish Lifecycles & Halacha
Weddings: Setting the day, (of the week)
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ב עמוד א (1
בתולה נשאת ליום הרביעי, ואלמנה - ליום החמישי; שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעיירות, ביום השני וביום החמישי, שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין.
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ג עמוד א (2
אמר רב שמואל בר יצחק: לא שנו אלא מתקנת עזרא ואילך, שאין בתי דינין קבועין אלא בשני ובחמישי, אבל קודם תקנת עזרא שבתי דינין קבועין בכל יום, אשה נשאת בכל יום. קודם תקנת עזרא מאי דהוה הוה! הכי קאמר: אי איכא בתי דינין דקבועין האידנא כקודם תקנת עזרא, אשה נשאת בכל יום
תוספות מסכת כתובות דף ה עמוד א (3
אי לאו שתקנו משום שקדו משום ברכה לחודה לא היו קובעים יום
ספר נחלת שבעה שטרות סימן יב (4
ברביעי בשבת. כתב הכל בו (סימן ע"ה) וז"ל, ומנהגנו לעשות נישואי הבתולות בששי בשבת, לפי שאין לנו עכשיו טענת בתולים להשכים לבית דין, ולפי שאין בין האירוסין והנישואין זמן לאסור עליו כי לא תוכל לזנות בין האירוסין והנישואין, עכ"ל. וכן כתב הב"ח (סימן ס"ד ס"ק ה') על שם הר"ן, וכן כתב הטור (בסימן ס"ד סעיף ג') בשם הרא"ש, [מהדו"ב - וכך כתב בנימין זאב (סימן נ"ד). ע"כ מהדו"ב] ופירוש דבריו, שאין עכשיו בית דין קבועין בשני וחמישי. ועוד טעם לפי שלא תוכל לזנות בין האירוסין והנישואין, כי עכשיו אין מארסין עד הנישואין ועל כן לא תוכל לזנות מן האירוסין. וכתב עוד הב"ח (שם) על שם הגהות אלפסי (שלטי הגיבורים דף א' ע"ב אות א') דאפילו אם קדשה כבר, אם נתייחד עמה קודם החופה דאז אין לו טענת בתולים נמי אין צריך לכנוס ביום רביעי.
ובאשכנז המנהג עוד היום לעשות נישואי הבתולות ביום רביעי, ואע"פ דלא שייך טעם שישכים לבית דיןפד], מכל מקום המנהג במקומו עומד. וכהאי גוונא אשכחן לענין הפטרה אע"ג דהגזירה בטלה המנהג לא בטל. וכן לענין ברכה אחת מעין שבע, ולענין תקיעת שופר, וכהאי גוונא טובא אשכחן. והכי נמי אע"ג דקביעות הבית דין בטלה, אי נמי האירוסין זמן רב קודם הנישואין בטלה, אבל מנהג כניסה לחופה ביום רביעי לא בטלה.
ואפשר מצורף לזה טעם אחר, מאחר שבארץ אשכנז אנחנו מועטים ונשארנו מעט מהרבה והעם נפוצים אחד לאחד בית ישראל אחד בעיר ושנים בממלכה, ושריה שירי שיריים בעוונותינו הרבים, וצריך בעל הסעודה לקרוא לעזר כנגדו להרבות קרואים ממקומות וישובים אחרים, ועל כן מפני תקנת הרחוקים שנעשו קרובים כדי שכל אחד יכול לבא אל מקומו קודם שבת הנהיגו לעשות הנישואין באמצע שבוע.
ובמדינת פולין ומכללם אוסטרייך פיהם ומעהרין במקומות מושבותיהם מקהלות תהלות ישראל עד ביאת הגואל, אין מקום לחשש זה, ועל כן רוב הנישואין הם ביום שישי. ואע"פ שכתב הבית יוסף (סימן ס"ד סעיף ט"ו) דהרבה קוראים תגר על מנהג זה, מכל מקום הוא עצמו כתב (שם) דמנהג פשוט לעשות נישואין ביום שישי. ועיין בתשובת רמ"א (סימן קכ"ה). וכתב בהגהות דרישה (בסימן ס"ד ס"ק י"ג) בשם המרדכי (כתובות סימן קכ"ט) שמפני תקנת עניות נהגו לכנוס בששי [מהדו"ב - ובנימין זאב מתירו להדיא, והביא ראיה מדברי הטור (סימן הנ"ל). ע"כ מהדו"ב].
רמב"ם הלכות אישות פרק י (5
הלכה יד
מותר * לארס בכל יום חול אפילו ל בתשעה באב בין ביום בין בלילה, אבל אין נושאין נשים לא מ בערב שבת ולא באחד בשבת גזירה שמא יבוא לידי חילול שבת בתיקון הסעודה שהחתן טרוד בסעודתו
שו"ת הרמ"א סימן קכה (6
מאחר שאין אנו חוששין ועושין חופה בע"ש מטעם שכתבו האחרונים ז"ל, והעיקר משום שעכשיו אנו בגלות וטריחא לעשות נישואים בלא שבת
שולחן ערוך אה"ע סימן סד (7
סעיף ג
ד ו] י"א שאין נושאין נשים לא בערב שבת ולא באחד בשבת, גזירה שמא יבא לידי חלול שבת בתיקון הסעודה. ז] ויש מתירין. וכן פשט המנהג לישא נשים בערב שבת, (ה) ח] והוא שיטרח בסעודת הנשואין ג' ימים קודם הנשואין
.
משנה ברורה סימן שלט ס"ק יט (8
וע"כ מה נכון מאד למי שהיכולת בידו [טז] שלא לעשות הנשואין כלל בע"ש ובפרט סמוך לחשכה כי אף אם הנשואין יהיה בזמנם עכ"פ מסתעף מזה עוד כמה קלקולים וכנ"ל
שו"ת הרמ"א סימן קכה (9
מ"מ כל כי הני מילי מעליותא לימרו משמאי +ע"פ יבמות פ, א וכתובות סח, א+ להתיר הענין בכה"ג, שהיה שעת הדחק והיתה הבתולה מתביישת אם תמתין עם החופה אחר טבילתה עד לאחר השבת. גם כי אינו מדרך המקומות לילך בהינומא עד אחר השבת ולעשות הנישואין ביום ראשון, כדרך האזרחים שעושין נשואיהם ביום חגם
ערוך השולחן אבן העזר סימן סד(10
סעיף יא
כתב הרמב"ם ז"ל אין נושאין נשים לא בע"ש ולא באחד בשבת גזירה שמא יבא לידי חילול שבת בתקון הסעודה שהחתן טרוד בסעודה עכ"ל והטור והרא"ש מתירים דלמסקנא דסוגיא לא חיישינן לחילול שבת דמסתמא מכינין מקודם כל מה שנצרך להסעודה וכתב הטור דאהא סמכינן לעשות סעודות בין בשבת בין במוצאי שבת ע"ש וכתבו רבותינו בעלי הש"ע דכן פשט המנהג לישא נשים בע"ש והוא שיטרח בסעודת הנשואין ג' ימים קודם הנשואין עכ"ל ועכשיו אין נוהגין לדקדק גם בזה ונ"ל הטעם דהן אמת דכך אמרו חז"ל שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא טורח בסעודה ג' ימים זהו הכל בזמנם שהחתן היה עושה הסעודה אבל עכשיו מנהגינו שהכלה היא עושה הסעודה לא חיישינן לחילול שבת דדוקא להחתן חיישינן שירצה לצאת ידי הכלה להרבות במנות כי נשים מקפידות בזה אבל כיון שהכלה עושה הסעודה לא חיישינן לחילול שבת כי החתן אינו מקפיד בזה וכן מתבאר מלשון הרמב"ם שמסיים שהחתן טרוד בסעודה כלומר כיון שהחתן טרוד בסעודה לתקנתה חיישינן לחילול שבת ולפ"ז מנהגינו נכון גם לדעת הרמב"ם ומ"מ עינינו רואות שבימי החורף נכון מאד לבלי לעשות חופה בע"ש כי הימים קצרים ומאחרים החופה אך אין כח בידינו למחות [מ"ש הרמב"ם ביום א' בגמ' מוכח אפילו לשיטתו דאין האיסור רק במוצאי שבת ע"ש ד' ה'. ברש"י ד"ה אית ליה רווחא ואולי שתפס כתירוץ הראשון התם דלנפשיה וכו' ולתירוץ זה מוכרח לומר מה דתני במוצאי שבת הוא על יום ראשון בכולו דאל"כ מאי קושיא מיוה"כ ע"ש ובירושלמי ריש כתובות מבואר דאין נושאין נשים לא בע"ש ולא במוצאי שבת מפני כבוד שבת ע"ש וזהו מקורו של ה