Jewish Lifecycles and Halacha
Chinuch: Reporting Child Abuse
(1שו"ת משנה הלכות חלק טז סימן נח
איברא דנלפענ"ד להצדיק חק הממשלה שמחייבין לדווח אותם על עול שימצאו מצד ההורים או אחרים ולהודיע למשטרה ולהביאם לביהמ"ש שלהם אלא שחק זה הוא לבני נח ואינו נוגע ולא שייך בבני ישראל, ואפרש דברי, דבאמת יש ויש דהנה בתורה בברכת יצחק כתיב הקול קול יעקב והידים ידי עשו, וכתיב ועל חרבך תחי' והנה בגוים שהם בטבעם אכזרים וכדכתיב ועל חרבך תחי' וכששמע עשו שברך יצחק את יעקב ונטל יעקב הברכות, מיד התנחם להרגו כמ"ש יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי ואצלם להפיל אשה מעוברת אינו כלום הגם שבתורה כתיב שחייבים מיתה דכתיב שופך דם האדם באדם דמו ישפך (בראשית ט' ו) ובגמ' (סנהדרין נ"ו - ז) איזה דם האדם באדם זה העובר במעי אשה, אעפ"כ עושים הפלות עוברין בפומבי וא"כ מי יאמר שלא יהרוג גם את בנו שהוא כבר בן ג' שנים או חמש וגם שאר בנ"א שחשודים על רציחה, ולכן שפיר שייך חיוב זה על המלכות, גם כי אין על האב העכו"ם התחייבות לחנכו או שאר חיובים, ושפיר חייב להודיע ובפרט שב"נ חייב נמי על החובל בחבירו או בבנו או אפילו בעצמו.
(2תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עג עמוד א
ואלו הן שמצילין אותן בנפשן: הרודף אחר חבירו להרגו, ואחר הזכר, ואחר הנערה המאורסה.
תנו רבנן: מניין לרודף אחר חבירו להרגו שניתן להצילו בנפשו - תלמוד לומר +ויקרא י"ט+ לא תעמד על דם רעך. והא להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדתניא: מניין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר, או חיה גוררתו, או לסטין באין עליו, שהוא חייב להצילו - תלמוד לומר לא תעמד על דם רעך. - אין הכי נמי. ואלא ניתן להצילו בנפשו מנלן? - אתיא בקל וחומר מנערה המאורסה, מה נערה המאורסה, שלא בא אלא לפוגמה - אמרה תורה ניתן להצילה בנפשו, רודף אחר חבירו להרגו - על אחת כמה וכמה.
(3שולחן ערוך חושן משפט סימן שפח סעיף ט
נז] אסור למסור לישראל ביד עובדי כוכבים אנסים, בין בגופו נח] בין בממונו; ואפילו היה רשע ובעל עבירות; ואפילו היה מיצר לו ומצערו. הגה: נט] ודוקא בדברים בעלמא; אבל אם מסרו, מותר למסרו, דהרי יוכל להרגו בדין נב במקום שיש חשש שיחזור וימסרנו לאנסים (הרא"ש כלל י"ז סי' א', וב' ותשו' רשב"א סי' קפ"א); ס] או אם אי אפשר להציל עצמו בדרך אחר; סא] אבל אם אפשר להציל עצמו בדרך אחר; הוי כשנים שמסרו זה את זה וכל מי שהפסיד חבירו יותר חייב לשלם המותר בנזק שלם (מרדכי פ' הנ"ל ותשובת סב] מיימוני לס' נזיקין סימן ט"ו). נג סג] וכל המוסר ישראל ביד עובד כוכבים, בין בגופו בין ממונו, אין לו חלק לעולם הבא.
(4שו"ת מנחת יצחק חלק ח סימן קמח
ונבוא לנד"ד, דפשיטא דבנוסע במהירות מופרזת אשר לא יוכל לעצור את הרכב ברגע שיצטרך לעצור מבלי לגרום אסון, שהזכיר כ"מ במכתבו, דדינו כרודף, דהרי אף בהרבה פחות מזה, כתב בתשו' הרא"ש, הובא בטור (חו"מ סי' שע"ח), וז"ל מה שטוען שהוא פטור כיון שהוא ברה"ר =ברשות הרבים= והי' לניזק לשמור עצמו, לאו טענה היא, שאין לו לרוץ ברה"ר, ואפילו ברגליו, שיכול לעמוד כשירצה, כ"ש הרוכב סוס שאין לו לרוץ במקום שבנ"א =שבני אדם= רוכבין, שמא לא יוכל לעמוד כשירצה, ונמצא שפושע בו ומזיק בגופו הוא, כיון שרוכב על גוף הבהמה ומזיק בגוף הבהמה או באוכף שעליו לחייב לשלם כל מה שישומו בית דין וכו' עכ"ל, וכ"פ בש"ע שם /חו"מ סי' שע"ח/ (סעי' ח' ט') ועי' בסמ"ע שם, וא"כ ק"ו בן בנו של ק"ו כמו בנד"ד בנסיעה ברכב במהירות מופרזת דיש לו דין מזיק ממש, ואם הוא נוסע באופן היוצא מכלל השיעור הניתן יש לו בזה דין רודף, ואם אחרי ההתראה והאזהרה הוא ממשיך כרצונו, מותר למוסרו לשלטונות, - וכמו כן פשיטא במה שנזכר עוד במכתבו, כגון באינו עוצר הרכב בשעה שמסומן עבורו, שיוכלו הולכי רגל לעבור הכביש, וכן ברכב הבא מכוון אחר לנסוע, או שעוקף רכב אחר בצורה המסכנת, - או שנוהג רכב מבלי שעבר את הבחינה שיודע לנהוג ברכב ולשלוט עליו בעת הצורך - דכל אלו בכלל רודף המסכן עצמו ואחרים, ואף אם אין כוונתו לסכן הוי בכלל רודף כנ"ל.
(5שולחן ערוך חושן משפט סימן שפח סעיף יב
עא] נט כל המוסר הצבור ומצערן, עב] מותר למסרו ביד עובדי כוכבים אנסים להכותו ולאסרו ולקנסו; עג] אבל ס מפני צער יחיד אסור למסרו. הגה: (וע"ל סי' תכ"ה ס"א). עד] מי שעוסק בזיופים וכדומה, ויש לחוש שיזיק רבים, עה] מתרין בו שלא יעשה, ואם אינו משגיח, יכולין למסרו ולומר שאין אחר מתעסק בו אלא זה לבד. עו] מי שרוצה לברוח ולא לשלם לעובדי כוכבים מה שחייב, ואחר גילה הדבר, אין לו דין מסור, שהרי לא הפסידו רק שהוצרך לשלם מה שחייב, עז] מכל מקום ברעה עשה דהוי כמשיב אבידה לעובד כוכבים; סא עח] ואם גרם לו היזק, חייב לשלם לו מה שגרם לו (מהר"ם מרוזבורג).
(6ביאור הגר"א חושן משפט סימן שפח ס"ק עא
[עא] כל המוסר כו'. ט"ס היא וצ"ל כל המיצר כו' וזה שסיים אבל מפני כו' אבל במוסר אפי' בשביל יחיד מותר כמ"ש בס"ט בהג"ה:
(7שו"ת ציץ אליעזר חלק יט סימן נב
בלמסור לערכאות של עכו"ם בנידונים האמורים, הנה בצורך השעה וברשות בי"ד יש מקום להתיר אפילו כשזה שלא מעיקרא דדינא היכא שאין אפשרות לבצע זאת בישראל. ומצינו שהשיב בכזאת בשו"ת מבי"ט ח"א סימן כ"ב, דכותב וז"ל: נקרא נקראתי לבית הועד חכמי צפת ומנהיגיה על ענין יעקב זרקון שנזרקו בו מינות וכן אחר הזכור ונתננו רשות למנהיגי הקהלות שייסרו אותו על יד האומות ונחבש בידם וכו'". ונתינת רשות זאת שכותב המבי"ט היתה שלא על פי דין ורק משום צורך שעה ומיגדר מילתא, וכדכותב המבי"ט להלן בדבריו: כאשר לאח"ז התחנן האיש שישתדלו להצילו מהתפיסה ואמרו לו הממונים שאם ברצונו לצאת מהתפיסה שיגרש את אשתו, ונתרצה לכך וסידרו הג"פ בביטול מודעות וכו', ולאחר מיכן כעבור מעט מהימים היה הולך האיש ומוציא לעז על הג"פ שהיה אנוס בנתינתו וכו', והשיב על זה המבי"ט וז"ל: היכי דהאונס היה על דבר אחר ורק כדי להנצל מהעונש גירש לא הוי עישוי וכו', וה"נ אע"ג דלא היה בדין למסור ביד אומות העולם, כיון שהיה ברשות בי"ד ולצורך שעה משום מיגדר מילתא בדין קרינא ביה וכו'. ומסיים המבי"ט וכותב שנשא ונתן בזה גם עם המהר"י בי רב והסכים עמו יעו"ש.
הרי בהדיא בהמבי"ט שהמדובר היה היכא שלא היה שם בדין למסור אותו ביד העכו"ם והיה זה רק משום מיגדר מילתא ולצורך שעה, וברשות בי"ד, וא"כ נלמד מזה שפיר דגם כשהדבר הוא לא מן הדין מכל מקום אם הוא צורך השעה ומשום מיגדר מילתא מותר למוסרו בידי עכו"ם שיחבשוהו בתפיסה, וזה ברשות בי"ד, ואז בדין קרינא ביה. ודון מינה איפוא במכש"כ דמותר למוסרו בעל כגון נידוננו שכפי שביארנו בפנים הוא ממש בדין לעשות זאת, וכדי למנוע מאיש כזה שלא יעשו על ידו מעשים אשר לא יעשו כאלה על להבא, ופשוט.
(8שו"ת ציץ אליעזר חלק יט סימן נב
על כל האמור נראה לי להוסיף לשם הבהרה עוד שתי נקודות, והמה: - 1. בודאי שאלת כבו' בשאלה הנוספת בנוגע לדין מוסר היא לא בנוגע למסירה אפילו בערכאות של ישראל, דבכה"ג נראה דבודאי מותר מכיון שהמציאות היא שכהיום אין כח בי"ד לדון על כך, אלא כוונת שאלתו היא בנוגע למקרה של מסירה לערכאות של עכו"ם, וכמודגש באמת בחו"מ שם בסעי' ט' בלשון: אסור למסור לישראל ביד עכו"ם וכו'. ורק גבי מסירת ממון בידי אנס כתוב בסעי' ב' שם "בין אנס עכו"ם ובין אנס ישראל" ע"ש. 2. גם בערכאות של עכו"ם נראה שיש חילוק בזה בין מדינות פראיות לבין מדינות נאורות, וכדמצינו שמחלק בכזאת הערוך השלחן בחו"מ שם בסעי' ז', המעיר שם וכותב, שכל המדובר בדיני מסור בש"ס ופוסקים הוא בכגון מדינות הרחוקות שלא היה לאיש בטחון בגופו ובממונו מפני השודדים והאנסים הגם שנשאו עליהם שם משרה, כידוע גם היום באיזה מדינות מאפריקה וכו', משא"כ במלכי אירופא ע"ש, ומוכח מהערוה"ש שם שלא כוון בדבריו רק משום מלכות, כי מפרט והולך שם לדוגמא גם שמות של מדינות שהיו מרוחקים מרחק רב מאד ממקום מגוריו ומהמלכות שהיה חי בקרבה כדיעו"ש. כאמור כתבתי זאת לשם הבהרה כללית בנושא זה של מסור.
(9שו"ת משנה הלכות חלק טז סימן נח
וכל זה אפי' אין שום חשש להילדים אלא ודאי יגיעו למקום טוב ומשפחה כשרה וטובה מן ההורים שלהם עכ"פ לפי מראית העין וצפוי להם טובת עוה"ז כפי העין הגשמי, אבל אם יש ח"ו חשש שע"י ההודעה להמשטרה הילד או הילדים יעברו למשפחה או מוסד של נכרים ע"י המשטרה אז ודאי איסור גמור הוא והרי המגיד הוא בכלל מוסר שמצוה להורגו (במקום שאין חוק המלך למסור) כמבואר בש"ע ח"מ שם וכל הקודם זכה שהרי ימסור ח"ו ילדי ישראל לשמד ועיין מרן הח"ס שדן בילד שהי' חולה רוח והי' שם ביה"ח של עכו"ם והילד קטן ופטור מן המצות ושאלו למרן הח"ס אי מותר להניחו שם לרפאות והעלה בהתירים דחוקים וסיים ובכל זאת אני אומר מוטב שיהי' שוטה כל ימיו ולא יהא רשע לפני המקום אפי' שעה אחת הנה להכניס קטן שוטה לרפאותו סיים מרן מוטב שיהי' שוטה כל ימיו ואל יהא רשע ליכנס בביה"ח של גוים וכ"ש הכא שישתמד חלילה בבית הגוים דאז מחויב למסור נפשו על נפש ישראל להוציאו מן השמד ולא ח"ו להכניסו או ספק להכניסו לבית השמד.
אלא דנלפענ"ד להוסיף על שאלתו דכבודו לא שאל אלא במקום שיש חשש להעביר הילד למשפחה או מוסד עכו"ם אבל באמת אם יש חשש שימסרו הילד למשפחה ישראלית לא דתית או אפילו דתית רק לא לפי רוח המשפחה שיצא משם גם בזה ח"ו מוציא את התינוק מכשרותה ומבית אביה שהיו שלשלת סגורה מזמן יציאות מצרים ועכשיו ניתק את הכל הימנו והמציאו לו הורים אחרים וחיים אחרים ומנהגים אחרים וכל זה גורמים לו בנתקו אותו ממשפחתו.
(10שו"ת ציץ אליעזר חלק יט סימן נב
א) בקשר לשאלתו הראשונה, לענ"ד נראה בכזאת. דאם קיים ממש חשש מבוסס שהורי הילד ישובו קרוב לודאי להכותו שוב במכות אכזריות כאלה, ועוד יותר מזה עד למות, במקרה כזה, מכיון שהרופא רק מוסר על המצב למשטרה עם בקשה לראות להציל את הילד מידי הוריו, אזי חייב הרופא לעשות זאת כדי להציל נפש אחת מישראל מרדת שחת, ומה שיעשה לאחר מיכן המשרד הממשלתי כדי להצילו הרי הרופא בזה רק בבחינה של גורם בלבד, ואין לפני עור ממש כי הרי לא בטוח במאה אחוז שיעבירו אותו דוקא למוסד של עכו"ם, או לא דתי, יעוין בע"ז ד' ט"ו, ובתבואות שור סי' ט"ז ס"ק כ"ד שכותב לדייק מדברי הגמ' הנ"ז דמשמע מזה דאין אזהרה דלפ"ע כי אם היכא דאיכא מכשול ודאי ע"ש, וכ"כ עוד פוסקים.
נוסף על זה הרי הילד עד שיגדל איננו עובר עי"כ שום עבירה, וכישגדל הרי יתכן גם שיחזירוהו למקום שיוכל לשמור על יהדותו. (יעוין שו"ת חתם סופר חאו"ח סימן פ"ג, וכף החיים או"ח סימן שמ"ג ס"ק כ"ב ע"ש).
אולם אם לא קיים חשש מבוסס ממשי של פיקוח נפש והשיקול הוא ביותר שהוא רק מה שטובת הילד, אז אסור להתלונן במצב כזה למשטרה כאשר הסיכויים מבוססים שיוציאו עי"כ את הילד מבית הוריו הדתיים או המסורתיים ועיברוהו /ויעבירוהו/ למוסד עכו"ם, או לא דתי, או לא מסורתי, אם לא שהוריו המה ג"כ בכאלה, וכדאיתא בספרי פ' כי תצא עה"פ לא תתעב אדומי, שהמחטיא האדם קשה לו מן ההורגו, שההורגו אין מוציאו מן העוה"ז ומהעוה"ב והמחטיאו מוציאו מן העוה"ז ומן העוה"ב.
(11שו"ת משנה הלכות חלק טז סימן נח
וממילא סע' ה) וסע' ו) נמי תלוי במה שכתבנו שבאם נתברר ע"י עדים אז יש לחפש דרכים שלא יחזור וללמוד בילדי ישראל ואולי יש להזהירו שלא יקבל מהיום והלאה מלמדות בשום מקום ואם ישמעו שקבל יפרסמו שמו ברבים אבל אם קבל על עצמו שלא ילמוד עוד תינוקות של בית רבן מסתמא אסור לפרסמו ברבים, כי כיון שמקבל על עצמו לעשות תשובה אסור להזכיר חטאו וכמ"ש חז"ל אל תזכר לנו עונות ראשונים ואסור לומר לגר זכור מעשיך הראשונים וזה בכלל אונאה, אלא שאם ימצאו אח"כ שאינו שומע אז מותר לפרסמו.