Jewish Lifecycles and Halacha

Chinuch Issues: Prizes

(1תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יז עמוד א

מרגלא בפומיה דרבא: תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים; שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו וברבו ובמי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין, שנאמר: +תהלים קי"א+ ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם.

(2תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נ עמוד ב

וכדרב יהודה, דאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה - בא לשמה.

(3תוספות מסכת ברכות דף יז עמוד א

העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא - וא"ת האמר רב יהודה אמר רב פרק מקום שנהגו (ד' נ:) לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה וי"ל דהכא מיירי שאינו לומד אלא לקנתר חביריו והתם מיירי שלומד ע"מ שיכבדוהו.

(4רמב"ם הלכות תשובה פרק י

הלכה ה

כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר או כדי שלא תגיע עליו פורענות הרי זה עוסק שלא לשמה, וכל העוסק בה לא ליראה ולא לקבל שכר אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שצוה בה הרי זה עוסק בה לשמה, ואמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה.

(5חידושי הריטב"א מסכת יומא דף עב עמוד ב

לא זכה סמא דמותא. פי' כשהוא שונה להתגדל ולהתגדר וכדאמרינן עלה בפרק הקורא (עי' ברכות י"ז א') נוח לו שנהפכה שליתו על פניו, והא דאמרינן (פסחים נ' ב') לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה התם בשעושה מיראה.

(6שולחן ערוך אורח חיים סימן תקסה סעיף ו

המתענה (יד) <ו> ומפרסם עצמו לאחרים ז להשתבח שהוא מתענה, הוא נענש על כך.

(7שולחן ערוך יורה דעה סימן רמו

סעיף כ

לעולם יעסוק אדם בתורה, יט אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה.

(8ש"ך יורה דעה סימן רמו ס"ק יט

יט אפילו שלא לשמה - היינו עא"מ שיכבדוהו וכה"ג אבל הלומד על מנת לקנטר נוח לו שלא נברא כן כתבו התוס' בברכות ס"פ היה קורא ובר"פ מקום שנהגו כתבו קצת בע"א:

(9שו"ת יחווה דעת חלק ג סימן עד

ד) ויש מקום לומר עוד שאם מלבד מחשבתו להנאת עושר וכבוד, חושב גם כן לקיים מצות תלמוד תורה, להבין ולהורות ולקיים המצות, אין בזה שום איסור לכל הדעות, ולא אסרו בנדרים (ס"ב ע"א) אלא באופן שכל כוונתו רק לעושר ולכבוד ועינו על בצעו. אבל בתערובת של לשמה ושלא לשמה אין איסור כלל

(10ספר נפש החיים (שער ג' פרק ג')

באמת כמעט הדבר בלתי אפשרי שתיכף בתחילת לימודו של אדם יגיע למדרגת לשמה כראוי, והעסק בתורה שלא לשמה הוא מדרגה שמתוך כך יוכל להגיע למדרגת לשמה, ולכן גם הוא אהוב לפני השם יתברך, כמו שבלתי אפשרי לעלות מן הקרקע לעלייה אם לא דרך מדרגות הסולם, ולכן אמרו בפסחים (נ' ע"ב) לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה, ומה שאמרו לעולם, ר"ל בקביעות, דהיינו שבתחילת הלימוד אינו מחוייב רק שילמוד בקביעות ובהתמדה יומם ולילה, ואפילו אם לפעמים יפול במחשבתו בודאי איזו פניה עצמית לשום גאוה וכבוד וכיוצא בזה, עם כל זה אל ישים לב להתרפות ממנה בעבור זה ח"ו, אלא אדרבה יתחזק מאוד בעסק התורה, ויהיה לבו נכון ובטוח שבודאי שיבוא מתוך כך למדרגת לשמה. ומי שימלאנו לבו לבזות ולהשפיל ח"ו את העוסק בתורה שלא לשמה, לא ינקה רע, ועתיד ליתן את הדין, ונחשב כאפיקורוס שאין לו חלק לעולם הבא, כי על ידי כך הוא מרפה את ידיו מעסק התורה, ולא יגיע לעולם למדרגת תלמיד חכם גמור העוסק בתורה לשמה, והרי הוא כמחלל ה' והשפיל והוריד את יקר תפארת התורה הקדושה לארץ יגיענה עד עפר. אלא אדרבה צריך להזהר ולכבד ולרומם את כל העוסק בתורת ה' אפילו שלא לשמה כדי שיאחז צדיק דרכו ולא יתרפה מלימוד התורה ויוכל להגיע למדרגת לשמה. ולא עוד אלא שאפילו מי שעסק בתורה כל ימיו שלא לשמה עד זקנה ושיבה, גם כן חייבים לנהוג בו כבוד, שכיון שעסק בתורת ה' בהתמדה, אין ספק שלפעמים היתה כוונתו גם לשמה, כמו שהבטיחו חז"ל שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שאין הפירוש דוקא שאחר כך יעסוק בה תמיד כל ימיו רק לשמה, אלא הפירוש שבכל פעם שלומד בקביעות במשך כמה שעות רצופות אף שבדרך כלל היתה כוונתו שלא לשמה, עם כל זאת אי אפשר כלל שלא תכנס בלבו באמצע לימודו על כל פנים במשך זמן מועט כוונה רצויה לשמה, ולכן כל מה שלמד עד הנה שלא לשמה, נתקדש ונטהר על ידי אותו המועט שכיון בו לשמה

(11שו"ת אגרות משה יורה דעה ח"ג סימן פז

ומה שמציע כתר"ה כדי לחזק להבחורים בלמוד הנחוץ הזה ליתן פרסים של כבוד למי שילמוד סך גדול כמו שלשה סדרים וכ"ש כל הש"ס או לפי מספר הדפים של הגמ' הוא דבר ישר כי פרסים של כבוד אפשר הוא יותר מזרז מפרסים של כסף, אבל לדעתי כל ישיבה יש לה לעשות פרסים כפי דעת הר"מ באיזה דבר טוב ואם ישתתף עם עוד ישיבה או שתים ודאי טוב, אבל לחייב זה איני רואה צורך כי דבר כזה צריך להעשות בשמחה וברצון עצמי, והצעת כתר"ה שיהיה בזה משותפים כל הישיבות לדעתי אין בזה התועלת כי כל פרסום הוא דבר המזיק והמפסיד אבל הצטרפות איזה ישיבות המכירות זו את זו יש להיות בזה תועלת לזרוז לידיעת כל התורה. והנני ידידו, משה פיינשטיין.