Jewish Lifecycles and Halacha
Chinuch Issues: Punishment
(1משלי פרק יג
(כד) חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר:
(2רלב"ג משלי פרק יג
חושך שבטו - מי שהוא מונע שבטו מהכות בנו ליסרו הוא שונאו כי מפני זה יהיה באין מוסר ומי שהוא אוהבו שחרו מוסר בקטנותו לחנכו במוסר על פי דרכו:
(3מסכתות קטנות מסכת שמחות פרק ב
ומעשה בבנו של גורגיוס שברח מבית הספר, והראה לו אביו באזנו, ונתיירא מאביו, והלך ואיבד עצמו בבור, ושאלו לרבי טרפון ואמר אין מונעין הימנו כל דבר.ושוב מעשה בתינוק אחד מבני ברק ששיבר צלוחית, והראה לו אביו באזנו, ונתיירא ממנו, והלך ואיבד עצמו בבור, ובאו ושאלו לרבי עקיבא, ואמר אין מונעין הימנו כל דבר. ומיכן אמרו חכמים אל יראה אדם לתינוק באזנו אלא מלקהו מיד, או שותק ולא אומר כלום. רבי שמעון בן אלעזר אומר יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.
(4תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כא עמוד א
וא"ל רב לרב שמואל בר שילת: כי מחית לינוקא, לא תימחי אלא בערקתא דמסנא, דקארי - קארי, דלא קארי - ליהוי צוותא לחבריה.
(5רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ב הלכה ב
מכניסין את התינוקות להתלמד כבן שש כבן שבע לפי כח הבן ובנין גופו, ופחות ב מבן שש אין מכניסים אותו, ומכה אותן המלמד להטיל עליהם אימה, ואינו מכה אותם מכת אויב מכת אכזרי, לפיכך לא יכה אותם בשוטים ולא במקלות אלא ברצועה קטנה, ויושב ומלמדן כל היום כולו ומקצת מן הלילה כדי לחנכן ללמוד ביום ובלילה, ולא יבטלו התינוקות כלל חוץ מערבי שבתות וימים טובים בסוף הימים ובימים טובים, אבל בשבת אין קורין בתחלה אבל שונין בראשון, ואין מבטלין התינוקות ואפילו לבנין בית המקדש.
(5aשולחן ערוך יורה דעה סימן רמה סעיף י
לא יכה אותו המלמד (ד) מכת אויב, מוסר אכזרי, לא בשוטים ולא במקל, אלא ברצועה קטנה.
(6תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יז עמוד א
דאמתא דבי רבי חזיתיה לההוא גברא דהוה מחי לבנו גדול, אמרה: ליהוי ההוא גברא בשמתא, דקעבר משום +ויקרא י"ט+ ולפני עור לא תתן מכשל. דתניא: ולפני עור לא תתן מכשל - במכה לבנו גדול הכתוב מדבר
(7בית הבחירה למאירי מסכת מועד קטן דף יז עמוד א
המכה את בנו הגדול עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול שמא לא יסבול ונמצא מבעט בו וכן כל כיוצא בזה:
(8חידושי הריטב"א מסכת מועד קטן דף יז עמוד א
במכה בנו הגדול הכתוב מדבר. פי' אף בזה הכתוב מדבר אע"פ שמתכוין ליסרו, ונראים דברים דלא גדול גדול ממש אלא הכל לפי טבעו שיש לחוש שיתריס כנגדו בדיבור או במעשה, כי אפי' לא יהא בר מצוה אין ראוי להביאו לידי מכה או מקלל אביו אלא ישתדלנו בדברים, ומשום דאורחא דמילתא דבגדול שכיח כי הא נקט גדול.
(9שולחן ערוך יורה דעה סימן רמ סעיף כ
המכה לבנו גדול, היו מנדין אותו, שהרי עובר על לפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יט, יד). לא] ולא מקרי גדול לדבר זה, רק (יז) אחר כא כ"ב שנה או כ"ד שנה (בקונטרס פ"ק דקדושין וב"י ס"ס של"ד).
(10שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנא סעיף יח
* צריך ליזהר מי"ז בתמוז עד ט' באב שלא לילך יחידי (קב) מה מד' שעות עד ט' שעות (משום שבהם קטב מרירי שולט); (קג) <יח> ולא יכו התלמידים בימים ההם.
(10aמשנה ברורה סימן תקנא ס"ק קג
(קג) ולא יכו התלמידים - מפורש במדרש דאפילו ברצועה יש ליזהר
(11שו"ת משנה הלכות חלק טז סימן נח
גם לענין מלמד שמכה את תלמידו שהמדעים העלו שאחת דתו להוציאו ולהחרימו, אבל מדין תורה אינו כן אלא מבואר הרב הרודה את תלמידו שהוא הכאה של מצוה, עיין במס' מכות הנ"ל, ובגמ' מנחות (דף ז') אמר רב חסדא קולפי טאבי בלעי מאבימי עלה דהא שמעתתא, פרש"י שהי' מכה אותי. ובמקום שהם ידריכו התלמידים באים התלמידים שלהם בהיי - סקולס וקאלעדזשעס שלהם עם רובה קשת (גאנ"ס בלע"ז) ויורים על המורים שלהם ואז מתעוררים המחנכים שלהם מה קרה, החינוך הזה שלהם שאסור לנגוע בתלמוד גרם להם כן. ובגמ' שהי' מלמד אחד שפשע בילדים והי' מכה בהם מכה רבה והעבירו אותו מאומנתו ולקחו אחר וראו שהשני אינו מדייק כראשון העבירו את השני והחזירו את הראשון כיון שהוא לומד טוב אז ההכאה טפל.
(12שו"ת אגרות משה יורה דעה ח"ד סימן ל
נכון הוא מה שהביא כתר"ה שהגאון ר' ראובן גראזאווסקי ז"ל כתב בשם הגרש"ז שהמכה במקל עובר בלאו דחובל בחברו, שהכוונה נראה שהוא אף שיכה בהמקל מכה קלה, דהא מאחר שאסור לו להכותו להתינוק במקל הוא כמו שמכה סתם לישראל שעובר בהלאו אף במכה קלה שלא הזיקו כלל. וגם מש"כ החיי אדם שהביא כתר"ה שיכנו רק בשבט וברצועה, וגם פשוט שמכות אכזריות אסור להכות אף בשבט וברצועה
(13שו"ת אגרות משה יורה דעה ח"ד סימן ל
ופשוט שמסברא לא היה האיסור אלא כשלא אמר לו במה יענשהו. דאם אמר שיענשהו בדבר שאין בזה פחד מיתה או יסורים גדולים לא היה לן לאסור. אבל מסתבר שיש לאסור בכל אופן, שלא יתרגלו לאיים בעונשין. אבל ודאי רשאין לקבוע שתלמיד שיעבור ויעשה דבר זה יענש בשילוחין מחדר זה ויצטרך אביו לבקש בעדו מקום אחר, או שאם יעבור יענש בשלש או ארבע הכאות ברצועה, שהוא רק ידיעת חומר האיסור. וכדאי לומר להתלמיד כשעבר פעם ראשון שאם יבטיח להרב שלא יעשה יותר, הוא מוחל לו.
14)Rabbi Mordechai Willig, V'Higadta L'Vincha (courtesy of www.torahweb.org)
Even if a child is not bar mitzvah, if, because of his nature, there is a reasonable chance that he will rebel with words or deeds, and ultimately curse or strike his parent, it is prohibited to hit him. Rather, one must persuade him with words. Thirteen is simply an average age beyond which spanking may lead to rebellion and is, therefore, forbidden. If today the age is three, then that is the cutoff, as Rav Wolbe, says.