The Most Important Thing in Life….
Shabbos Shuva 5770
רמב"ם הלכות תשובה הקדמה (1
הלכות תשובה. מצות עשה אחת, והוא שישוב החוטא מחטאו לפני ה' ויתודה. וביאור מצוה זו ועיקרים הנגררים עמה בגללה בפרקים אלו.
רמב"ם הלכות תשובה פרק א (1a
הלכה א
כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו זה וידוי דברים, וידוי זה מצות עשה, כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזהו עיקרו של וידוי, וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח, וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהן על שגגתן או על זדונן אין מתכפר להן בקרבנם עד שיעשו תשובה, ויתודו וידוי דברים שנאמר והתודה אשר חטא עליה, וכן כל מחוייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות אין מתכפר להן א במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו, וכן החובל בחבירו והמזיק ממונו אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם שנאמר מכל חטאות האדם.
רמב"ם הלכות תשובה פרק ז הלכה ז (2
כמה מעולה מעלת התשובה, אמש היה זה מובדל מה' אלהי ישראל שנאמר עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם, צועק ואינו נענה שנאמר כי תרבו תפלה וגו' ועושה מצות וטורפין אותן בפניו שנאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, מי גם בכם ויסגר דלתים וגו', והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם, צועק ונענה מיד שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה, ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה שנאמר כי כבר רצה האלהים את מעשיך, ולא עוד אלא שמתאוים להם שנאמר וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות.
3 types of forgetting
A. Obliviousness
רמב"ם הלכות תשובה פרק גהלכה ז(3
חמשה הן הנקראים ה מינים: האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג, והאומר שיש שם מנהיג אבל הן שנים או יותר, והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה, וכן האומר שאינו לבדו הראשון וצור לכל, וכן העובד כוכב או מזל וזולתו כדי להיות מליץ בינו ובין רבון העולמים כל אחד מחמשה אלו הוא מין
הגהות מיימוניות הלכות תשובה פרק ג הלכה ז (3a
[ה] רש"י כתב המינים המהפכים דברי אלהים חיים:
B. Inattention
רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ד הלכה יד (4
חייב אדם למשמש בתפיליו כל זמן שהם עליו שלא יסיח דעתו מהם אפילו רגע אחד, שקדושתן גדולה מקדושת הציץ שהציץ אין בו אלא שם אחד ואלו יש בהם אחד ועשרים שם של יו"ד ה"א בשל ראש וכמותן בשל יד
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף לד עמוד א (5
דאתמר: היסח הדעת, רבי יוחנן אמר: פסול טומאה הוי, ורבי שמעון בן לקיש אמר: פסול הגוף הוי. רבי יוחנן אמר: פסול טומאה הוי, שאם יבא אליהו ויטהרנה - שומעין לו. רבי שמעון בן לקיש אומר: פסול הגוף הוי, שאם יבא אליהו ויטהרנה - אין שומעין לו.
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ד (6
הלכה טו
כוונת הלב כיצד כל תפלה שאינה בכוונה כ אינה תפלה, ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה, מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו, לפיכך הבא מן הדרך והוא עיף או מיצר אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו, אמרו חכמים ישהה שלשה ימים עד שינוח ותתקרר דעתו ואח"כ יתפלל.
ר' חיים הלוי הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ד (7
ונראה לומר דתרי גווני כוונות יש בתפלה, האחת כוונה של פירוש הדברים, ויסודה הוא דין כוונה, ושנית שיכוון שהוא עומד בתפלה לפני ד'. כמבואר בדבריו פ"ד שם ז"ל ומה היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו עומד לפני השכינה. ונראה דכוונה זו אינה מדין כוונה רק שהוא מעצם מעשה התפלה, ואם אין לבו פנוי ואינו רואה את עצמו שעומד לפני ד' ומתפלל אין זה מעשה תפלה, והרי הוא בכלל מתעסק דאין בו דין מעשה. וע"כ מעכבת כוונה זו בכל התפלה, דבמקום שהיה מתעסק דינו כלא התפלל כלל, וכאלו דלג מלות אלה, והלא ודאי דלענין עצם התפלה כל הי"ט ברכות מעכבין. ורק היכא שמכוון ומכיר מעשיו ויודע שהוא עומד בתפלה אלא שאינו יודע פירוש הדברים שזה דין מסוים רק בתפלה לבד, הוספת דין כוונה.
8) Rabbi Yosef Dov Soloveitchik, (1978). “ATribute to the Rebbetzin of Talne” Tradition, 17, p. 77
Permit me to draw on my own experiences. I used to have long conversations with my mother. In fact it was a monologue rather than a dialogue. She talked and I “happened” to overhear…I used to watch her arrange a house in honor of a holiday, I used to see her recite prayers; I used to watch her recite the sidra every Friday night and I still remember the nostalgic tune. I learned from her very much.
Most of all, I learned that Judaism expresses itself not only in formal compliance with the law but also in a living experience. She taught me that there is a flavor, a scent, and warmth to mitzvos. I learned from her the most important thing in life – to feel the presence of the Almighty and the gentle pressure of His hand resting upon my frail shoulders.
ספר מצוות גדול לאוין הקדמה כללית (9
ולכן הנני משה בן יעקב נתתי פני לחבר שני הספרים, ומכל מלמדי השכלתי להביא ראיות קצרות בכל היכולת ולא בלשון תלמוד ממש, כי בכמה מקומות שיניתי הלשון לכותבו בלשון צח וקצר למען ירוץ הקורא בו. וגם סדרתים בפרשיות קצרות ליתן ריוח להתבונן בין פרשה לפרשה, ויעזרני א - להי גליות ישראל יתברך שמו על המלאכה לעשות אותה. וגם בעניין לאוין בא אלי בחלום ענין מראה בזה הלשון, הנה שכחת את העיקר השמר לך פן תשכח את ה' א - להיך כי לא היה בדעתי לחברו במניין הלאוין, וגם רבינו משה לא הזכירו במניין. ואתבונן אליו בבקר והנה יסוד גדול הוא ביראת השם וחיברתיו בעיקרים גדולים במקומן. וה' א - להים יודע כי לפי דעתי איני משקר מעניין המראות, וה' יודע כי לא הזכרתים בספר זה אלא למען יתחזקו ישראל בתורה ובתוכחה וחפץ ה' בידי יצלח.
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף מא עמוד א (10
אמר אביי, נקטינן: אין עני אלא בדעה. במערבא אמרי: דדא ביה כולא ביה, דלא דא ביה מה ביה? דא קני מה חסר? דא לא קני מה קני?
משלי פרק ב (11
ד) אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה:
(ה) אָז תָּבִין יִרְאַת יְקֹוָק וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא:
(ו) כִּי יְקֹוָק יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה:
שמות פרק ט פסוק כ (12
הַיָּרֵא אֶת דְּבַר יְקֹוָק מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים:
פרקי קנין דעת (ר' שלמה וולבה זצ"ל) פרק א (13
מי שאין לו דעצ היינו שאין לו שימת לב לדברים אצלו כל מהלך טבעי של חיי גופו מובן מאליו...בר דעת השם לבו לכל זה רואה נפלאות בחיי גופו
C. Insufficient appreciation
ספר מצוות גדול לאוין סימן סד (14
השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך (דברים ח, יא), אזהרה שלא יתגאו בני ישראל כשהקדוש ברוך הוא משפיע להם טובה ויאמרו שבריוח שלהם [ובעוצם ידם] ועמלם [עשו ו]הרויחו כל זה ולא יחזיקו טובה להקדוש ברוך הוא מחמת גאונם שעל זה עונה זה המקרא, \ואומר גם\ בפרשת ואתחנן (דברים ו, יא) ובתים \טובים\ מלאים כל טוב אשר [לא] מלאת וגומר ואכלת ושבעת השמר לך פן תשכח וגומר וזה הפירוש שפירשתי מפורש בסמוך (דברים ח, יב) פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וגומר ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך המוציאך מארץ מצרים וגומר ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ומכאן אזהרה שלא יתגאה האדם במה שחננו הבורא הן בממון הן ביופי הן בחכמה אלא יש לו להיות ענ[י]ו מאד ושפל ברך לפני ה' אלהים ואנשים ולהודות לבוראו שחננו זה המעלה ובמוסר השירה כתוב (דברים לב, ו) הלי"י תגמלו זאת וגומר הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך. ושבח הכתוב הענוה שנאמר (במדבר יב, ג) והאיש משה ענ[י]ו מאד:
ויקרא רבה (וילנא) פרשת ויקרא פרשה א סימן טו (15
טו ד"א ויקרא אל משה וידבר ה' מיכן אמרו כל ת"ח שאין בו דעת נבלה טובה הימנו תדע לך שכן צא ולמד ממשה אבי החכמה אבי הנביאים שהוציא ישראל ממצרים ועל ידו נעשו כמה נסים במצרים ונוראות על ים סוף ועלה לשמי מרום והוריד תורה מן השמים ונתעסק במלאכת המשכן ולא נכנס לפני ולפנים עד שקרא לו שנאמר (ויקרא א) ויקרא אל משה וידבר להלן הוא אומר (שמות ג) וירא ה' כי סר לראות וגו', בסנה הפסיק אליו בין קריאה לדיבור, באהל מועד אין כאן הפסקה, בסנה מלה"ד =משל למה הדבר דומה= למלך ב"ו =בשר ודם= שכעס על עבדו וצוה לחבשו בבית האסורין כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אלא מבחוץ אבל באהל מועד כשהוא שמח בבניו ובני ביתו שמחים כשהוא מצוה את השליח אינו מצוהו אלא מבפנים כמי שהוא מושיבו בין ברכיו וביד אדם על בנו לכך נאמר ויקרא אל משה.
הגר"י סלנטר אור ישראל סי' ל(16
והנה שני מיני תיקון היצר המה האיך לתקן כחות הנפשיות אשר לא יכספו רק הטוב הנדרש על פי שכל הישר והשני להעלותם למדריגה נשאה למעלה מאת אשר יקיף שכל האנושי (ענוה היא בחינה למעלה משכל אנושי)
The antidote
רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ו (17
הלכה יג
חייב ה אדם להזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד, וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקדוש ב"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים, אמרו חכמים הראשונים כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא שהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא שנאמר חונה מלאך יי' סביב ליראיו ויחלצם, בריך רחמנא דסייען.
רמב"ם הלכות תשובה פרק י הלכה ג (18
וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה, יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך, והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני, וכל שיר השירים משל הוא לענין זה.
19)Rav Aharon Lichtenstein, “Teshuva: Repentance & Return” in “By His Light: Character and Values in the Service of Hashem
I believe that the sin lurking at the door of the centrist orthodox or religious Zionist community, the danger which confronts us and of which we need to be fully aware is precisely the danger of Shikhecha. Unlike other communities, this is a community that is not so susceptible to Avoda Zara in its extension – attitudes the Rambam battled against such as superstition and gross or primitive conceptions of God – because it is more sophisticated intellectually, religiously and philosophically. Unfortunately, however, it is very susceptible to extended Kefira or Shikhecha, lacking the immanent sense of God felt so deeply, keenly and pervasively in other parts of the halakhically-committed Jewish world.