(1שולחן ערוך אורח חיים סימן תקפג סעיף ב
אוכלים (ו) ראש ג כבש (ז) לומר: נהיה לראש ולא לזנב, וזכר לאילו של יצחק. הגה: יש מדקדקים שלא לאכול ד אגוזים, שאגוז בגימטריא חטא, ועוד שהן מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפלה (מהרי"ל). והולכין אל (ח) ה [ו] הנהר לומר פסוק: ותשליך במצולות ים כל חטאתינו וגומר (מיכה ז, יט) (מנהגים). וגם נוהגים (ט) ו <ג> שלא לישן ביום ראש השנה (ירושלמי), ומנהג נכון הוא.
(2תורה תמימה שיר השירים פרק ו פסוק יא
אל גינת אגוז - נמשלו ישראל לאגוז, מה אגוז זה אם נופל לתוך הטנופת אתה נוטלו ומורקו ושוטפו ומדיחו והוא יפה לאכילה, כך כל מה שישראל מתלכלכין בעונות כל ימות השנה בא יוהכ"פ ומכפר עליהםמב) [שם]:
(2aתורה תמימה הערות שיר השירים פרק ו הערה מב
``
(3ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות שופר
ב] דרש מהר"י סג"ל יזהרו כל העם שלא להקיא בשעת התקיעה, וכן בנהירנא שקו' ראוישפרין, למען ישמעו את הקול שלם ולא יפסיק כמלא נימא. ואיכא בזה דיעות אם תחילת הקול עיקר או סופה. ע"כ כל דבר המביא לידי כיחה וניעה אסור לאכול בר"ה, ומטעם זה יש נזהרין מלאכול אגוזים בר"ה קודם התקיעה, משום דמרבים ליחות. וכן יזהרו שלא ישיחו שיחת חולין מתחילת התקיעות דמיושב עד סוף תקיעות דמעומד, כדי לצרפם להדדי, וכן בא"ח. אכן דבר השייך לתקיעות ולתפלה רשאין לישא וליתן איש עם רעהו, דלא מתקרי הפסק.
(4ישעיהו פרק יא
(א) ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה:
(4aרש"י ישעיהו פרק יא
ונצר משרשיו יפרה - ובכל הענין ובסופו והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו הרי שנאמרה נבואה זו לנחמת הגולים מאשור, אמר המעתיק בימי חורפי הקשיתי לשאול לכמה גאונים על מה שכתב א"מ זקני הרמ"א בהגה"ה בהל' ר"ה שאגוז בגי' ח"ט והלא הוא גם גי' טו"ב, ותרצתי על פי הזוהר מה שהקשה ר"א את אביו רשב"י:
(5תורה תמימה שיר השירים פרק ו פסוק יא
יא) אל גינת אגוז - דרש רבא, מאי דכתיב אל גינת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל, למה נמשלו ת"ח לאגוז, לומר לך, מה אגוז זה אע"פ שמלוכלך בטיט ובצואה אין מה שבתוכו נמאס אף ת"ח אע"פ שסרח אין תורתו נמאסתלג) [חגיגה ט"ו ב']:
(6ספר כלבו סימן סד ד"ה ומנהג נרבונ"א
וכן היה רגיל לעשות הר"ם ואינו נזהר לאכול שומין ואגוזים ולא שום דבר,
(7ערוך השולחן אורח חיים סימן תקפג
ש מדקדקים שלא לאכול אגוזים דאגוז בגימ' חטא
(8תלמוד בבלי מסכת הוריות דף יב עמוד א
אמר אביי, השתא דאמרת: סימנא מילתא היא, [לעולם] יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא ורוביא, כרתי וסילקא ותמר
(9תלמוד בבלי מסכת כריתות דף ו עמוד א
אמר אביי: השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא קרא ורוביא, כרתי, סילקא ותמרי