Maggid: “I’m telling”
ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קנז 1)
המצוה הקנ"ז היא שצונו לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר בניסן בתחלת הלילה כפי צחות לשון המספר. וכל מה שיוסיף במאמר ויאריך הדברים בהגדלת מה שעשה לנו השם ומה שעשו עמנו המצרים מעול וחמס ואיך לקח השם נקמתנו מהם ובהודות לו ית' על מה שגמלנו מחסדיו יהיה יותר טוב. כמו שאמרו (הגש"פ) כל המאריך לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח
ספר החינוך מצוה כא 2)
לספר בענין יציאת מצרים בליל חמשה עשר בניסן כל אחד כפי צחות לשונו, ולהלל ולשבח השם יתברך על כל הנסים שעשה לנו שם, שנאמר [שמות י"ג, ח'] והגדת לבנך וגו'. וכבר פירשו חכמים דמצות הגדה זו היא בליל חמשה עשר בניסן בשעת אכילת מצה, ומה שאמר הכתוב לבנך, דלאו דוקא בנו, אלא אפילו עם כל בריה.
וענין המצוה, שיזכור הניסים והענינים שאירעו לאבותינו ביציאת מצרים, ואיך לקח האל יתברך נקמתינו מהן. ואפילו בינו לבין עצמו, אם אין שם אחרים, חייב להוציא הדברים בפיו, כדי שיתעורר לבו בדבר, כי בדבור יתעורר הלב
3) ר' הירש – בראשית ה:א
משורש ספר למנות הוה אומר לצרף ולסכם דברים שונים הכלולים במושג אחד
4) הכתב והקבלה -- בראשית מא:כה
וכל ענין הגדה הוא התגלות דבר חדש והעמדת דבר הנעלם נגד המקבל
5) תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קטז עמוד א
מתחיל בגנות ומסיים בשבח מאי בגנות? רב אמר: מתחלה עובדי עבודת גלולים היו אבותינו. [ושמואל] אמר: עבדים היינו. אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה: עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא, מאי בעי למימר ליה? אמר ליה: בעי לאודויי ולשבוחי. אמר ליה: פטרתן מלומר מה נשתנה. פתח ואמר עבדים היינו.
6) פחד יצחק
כי תחונת נפשו של אדם נטועה שאיפה עזה לעצמאות טמון בו בעוצמה הרצון שלא להזקק לטובתם של אחרים
7) אסופות מערכות (הגש"פ)
כי חובת הכרת הטוב אינה מסתיימת בהודאה על מאורע המסויים והמצומצם המונח עתה לפנינואלא היא מחייבת להכיר ולהודות בטובתו של מקום מתחילה ועד סוף
8) מלבי"ם בראשית כט:יג
הגדה הוא שנוגע אליו וצריך לדעת אותו...וספור הוא ספורי דברים שאינם נוגעים אליו
9) תלמוד בבלי מסכת פסחים דף לו עמוד א
אמר שמואל: לחם עני - לחם שעונין עליו דברים הרבה.