The Shiur on Shirah: Shmeltzer or Too Shmaltzee??
(1תלמוד בבלי מסכת מגילה דף לב עמוד א
ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן: כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה - עליו הכתוב אומר +יחזקאל כ'+ וגם אני נתתי להם חקים לא טובים וגו'.
(2תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מח עמוד א
מתני'. משבטלה סנהדרין - בטל השיר מבית המשתאות, שנאמר: +ישעיהו כד+ בשיר לא ישתו יין וגו'.
(3תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מח עמוד א
אמר רב הונא: זמרא דנגדי ודבקרי - שרי, דגרדאי - אסיר.
(3aרש"י מסכת סוטה דף מח עמוד א
זמרי דנגדי - מושכי ספינות בחבל שרי שאינו אלא לזרזם במלאכתם.
ודבקרי - שמזמרין בשעה שחורשין ואינו אלא לכוין את השוורים לתלמיהם שהולכין לקול השיר דערב עליהם.
דגרדאי - אינו אלא לשחוק.
(3bובתלמוד ירושלמי שם:
אמר רב חסדא, בראשונה היתה אימת סנהדרין עליהם ולא היו אומרים בשיר דברי נבלה, אבל עכשיו שאין אימת סנהדרין עליהם הם אומרים דברי נבלה בשיר
(4תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד ב
אחר מאי - זמר יווני לא פסק מפומיה. אמרו עליו על אחר, בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו
(4aרש"י מסכת חגיגה דף טו עמוד ב
זמר יווני לא פסק מביתו - והיה לו להניח בשביל חורבן הבית, דכתיב בשיר לא ישתו יין (ישעיהו כד).
(5תלמוד בבלי מסכת גיטין דף ז עמוד א
שלחו ליה למר עוקבא: זמרא מנא לן דאסיר? שרטט וכתב להו: +הושע ט'+ אל תשמח ישראל אל גיל בעמים. ולישלח להו מהכא: +ישעיהו כ"ד+ בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשותיו! אי מההוא, ה"א ה"מ זמרא דמנא, אבל דפומא שרי, קמ"ל.
(5aתוספות מסכת גיטין דף ז עמוד א
זמרא מנא לן דאסור - פי' בקונטרס לשורר בבית המשתאות וכן משמע מדקאמר ולישלח ליה מהכא בשיר לא ישתו יין ובפרק בתרא דסוטה (דף מח.) תנן משבטלה סנהדרין בטל שיר בבית המשתאות שנאמר בשיר לא ישתו יין וראוי להחמיר בכיוצא דההוא בירושלמי דהוה קאים ודמיך בזמרא שמתענג ביותר ושיר של מצוה שרי כגון בשעת חופה שעושין לשמח חתן וכלה.
(6רמב"ם הלכות תעניות פרק ה הלכה יד
וכן גזרו שלא לנגן בכלי ה שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהן ואסור לשמען מפני החורבן, ואפילו שירה בפה על היין אסורה שנאמר +ישעיהו כ"ד+ בשיר לא ישתו יין, וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תושבחות או ו שיר של הודאות לאל וכיוצא בהן על היין.
(7המאירי (בגיטין ז)
כל מיני זמר העשויים לנגן בהם לשמחת הוללות ואין בהם כוונה לשבח את הבורא יתברך, או לצד מצוה, אלא דרך קלות ראש ותענוג במיני מאכל ומשתה, אסור לשומעם ולהשתעשע בהם, בין שנעשה הזמר בכלי שיר בין בשירה בעל פה, וכל שכן במקום שנשים מצויות שם שהדבר מביא להרגל עבירה. ומכל מקום כל שיש בו שבח ותהלה להשם יתברך, כגון פיוטים ומזמורים, מותר אפילו בבית חתנים ומשתאות, שכל שאין בו פריצות מותר, ואין לו לדיין בדברים אלו אלא מה שעיניו רואות לפי מקומם ושעתם. ואף המקראות שהביאו מלמדים שלא נאסר אלא כשעושים כן דרך פריצות וקלות ראש, והוא שאמר אל תשמח ישראל אל גיל כעמים, כלומר כמנהג העמים, וכן בשיר לא ישתו יין, שכל אלו דרך פריצות והוללות הם.
(8רבינו האי גאון בתשובות הגאונים (הרכבי, סימן ס'),
זמר של אומני בורסקי, פירוש מעבדי עורות, מפני שחקר ודרש אחריו ונוכח לדעת שיש בו דברי פריצות וקלות ראש, ולכן אסרו, ואילו כשנוכח שהזמר של רועי בקר ומושכי ספינות לא היה בו דברי פריצות ודברים מכוערים, ויש בהם סעד בעבודתם, לפיכך התירו.
(9שולחן ערוך אורח חיים סימן תקס סעיף ג
וכן גזרו (יא) שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם; הגה: ויש אומרים דוקא מי שרגיל בהם, כגון המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר (יב) ח או בבית המשתה (טור), ואסור לשומעם מפני החורבן; (יג) ואפילו שיר ט בפה על היין, אסורה שנאמר: בשיר לא ישתו יין (ישעיה כד, ט) וכבר נהגו כל ישראל לומר (יד) י דברי תשבחות או שיר של הודאות (טו) וזכרון חסדי הקדוש ברוך הוא, על היין. הגה: וכן לצורך מצוה, כגון, בבית יא <ה> חתן וכלה, (טז) הכל שרי (תוספות וסמ"ג והגהות מיימוני).
(10משנה ברורה סימן תקס ס"ק יב
(יב) או בבית המשתה - ר"ל לפי שהוא על היין אסרו בזה ואפילו למי שאינו רגיל בזה ודע דאפילו בפה אסור על היין לכו"ע. וע"כ יש למחות באותן שיושבין לאכול סעודתן ובחוץ עומדים ומנגנים ובכל יום עושין כן דזהו ודאי איסור גמור [פמ"ג]:
(11משנה ברורה סימן תקס ס"ק טו
(טו) וזכרון חסדי הקב"ה - ובאיזה סעודות נוהגים לשורר קדיש דהיינו יתגדל וזהו ודאי חטא גדול דלא התירו אלא זכרון חסדי ד' וכ"ש במה שלוקחין על הסעודה ליצ"ן אחד ועושה שחוק בפסוקים או בתיבות קדושות וזהו עון פלילי [ט"ז]:
(12ערוך השולחן אורח חיים סימן תקס
סעיף ז
וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם ואסור לשומען מפני החורבן שנאמר [הושע ט, א] אל תשמח ישראל אל גיל כעמים וי"א דווקא מי שרגיל בזה אסור כמו השרים שעומדים ושוכבים בכלי שיר וכן בבית המשתה אסור אם אינה שמחה של מצוה ואפילו מי שאינו רגיל בזה אסור אבל לצורך מצוה כגון בבית חתן וכלה הכל מותר וגם שם אין לשמוח ביותר ובסעודת הסיום מותר ומצוה לשמוח בשמחת התורה וכתב רבינו הב"י בסעיף ג' דכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תשבחות או שיר של הודאות וזכרון חסדיו של הקב"ה על היין עכ"ל כלומר דבכה"ג אפילו בסעודת רשות מותר [עט"ז ומג"א שהתרעמו על מה שמשוררים דברים שלא בשעתן ע"ש]:
(13שו"ת יחווה דעת חלק ו סימן לד
וגם הלום ראיתי להגאון רבי מרדכי עבאדי בספר מעין גנים (חלק אורח חיים סימן יג אות ל'), שהתיר לפועלים שמתעסקים בעשיית מצה לפסח, ושרים שירי חול תוך כדי עבודתם, וכתב שאין למחות בידם, מאחר שלא היה בהם דברי פריצות, והסתמך על דברי רב הונא (בסוטה מח) הנ"ל.
(14שו"ת אגרות משה אורח חיים ח"א סימן קסו
היוצא מזה דבפומא אין לאסור שלא בבית משתה ולמי שאינו רגיל משום דכמעט כל הראשונים מתירין רק הרמב"ם בתשובתו נגד עצמו בהלכותיו. ולא קשה מזמרא דגרדאי שאסור שהקשה מזה הב"ח, דהוא משום דכיון שלעולם מזמרין בעת מלאכתן לשחוק הוא כרגיל בכך בשעת שכיבה וקימה שאסור דמ"ש באיזה זמן הוא הרגילות. אבל ודאי מהראוי לבעל נפש להחמיר כהרמב"ם בתשובתו והב"ח פסק כותיה אף שראייתו אינה כלום מ"מ ראוי להחמיר. ובזמרא דמנא אסור בכל מקום שכן סובר הרמב"ם והמחבר, ולמה שבארתי אפשר שגם רש"י ותוס' לא פליגי לכן אף שהרמ"א והד"ח סברי שפליגי ומתירין שלא בבית משתה ואינו רגיל יש להחמיר אף שהוא איסור דרבנן. ואם הוא לדבר מצוה משמע מתוס' ומרמ"א שמותר אף שאינו לשמחת חתן וכלה דהא נקטו כגון בבית חתן וכלה הכל שרי משמע דחתן וכלה שנקטו הוא רק לציור וה"ה לכל דבר מצוה. אבל הבענקעטס שעושין לצורך צדקה מסופקני אם הוא בכלל היתר דבר מצוה מאחר שהסעודה והשמחה אינה מצוה בעצם רק שהוא לאסוף עי"ז הרבה אנשים שיתנדבו אבל אפשר יש להחשיב שהוא לדבר מצוה כיון שהוא לכבוד מקיימי מצות צדקה ולכן טוב להחמיר אם אפשר ואין למחות באלו המקילין. וע"י הרדיא /הרדיו/ אם נשמע זמרא דפומא מותר ואם בכלי זמר אסור. ובימי ספירה יש לאסור בזמרא דמנא אף להמתירין. ידידו, משה פיינשטיין.