Karpas: It’s not Bananas
(1רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ח הלכה ב
מתחיל ומברך בורא פרי האדמה ולוקח ירק ומטבל אותו ג בחרוסת ואוכל ד כזית הוא וכל המסובין עמו כל אחד ואחד אין אוכל פחות מכזית,
(2ספר המנהגות (ר' אשר מלוניל) דף כה עמוד א
ולמה מביאין כרפס שאומ' נוטריקון של מלת כרפס בהפך הס' סבלונות מצרים והשלשה אותיות הם פרך והטעם סבלונות פרך
(2aספר מהרי"ל (מנהגים) סדר ההגדה ד"ה [יד] טיבול
טיבול ראשון. אמר מהר"י סג"ל עושין אותו מן ירק כרפס שקורין איפך. והטעם משום דכרפס למפרע ס' פרך, ר"ל ששים רבוא עבדו בפרך במצרים. והעיד על אביו מה"ר מוסל כשאין לו כרפס נוטל כרתי שקורי' לאטיך לטבול ראשון, דמצוה לחזור אשאר ירקות. ואמר מהר"י סג"ל שנראה לו שטעם אביו היה משום שהפייט טוב עלם מקדים ליה, שיסד וז"ל: שקל כרתי או כוסברתא כו', ודייק מיני' דמוקדם למצוה זו כמו שדייק המיימוני אמתניתי'.
(3תלמוד בבלי מסכת פסחים דף סה עמוד ב
תנא: כל אחד ואחד נותן פסחו בעורו ומפשיל לאחוריו. אמר רב עיליש: טייעות
(3aרש"י מסכת פסחים דף סה עמוד ב
טייעות - דרך סוחרים ישמעאלים הוא זה.
(4דרשות ר"י אבן שועיב פרשת צו ולשבת הגדול ד"ה וענין הירקות
ונהגו כרפס ואומר הטעם הוא כי הפוך הוא סמ"ך סבלות מצרים פרך. ויש אומרים כרפס שתי מלות על שם יוסף שהיתה סיבת ירידתו הגלות כר שהיה משה דכתיב שלחו כר מושל בארץ, פס משום כתונת פסים.
(5יריעות שלמה (ר' שלמה קלוגר)
לכך נתן טעם לזכור עון מכירת יוסף עשו כן להכיר מאיזה ענין נצמח השעבוד
(6רש"י בראשית פרק לז פסוק ג
פסים - לשון כלי מלת, כמו (אסתר א ו) כרפס ותכלת, וכמו (שמואל ב' יג יח) כתונת הפסים, דתמר ואמנון. ומדרש אגדה על שם צרותיו שנמכר לפוטיפר ולסוחרים ולישמעאלים ולמדינים:
(7בראשית פרק לז
כח) ויעברו אנשים מדינים סחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ויביאו את יוסף מצרימה:(כט) וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו:(ל) וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא:
(לא) ויקחו את כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם:(לב) וישלחו את כתנת הפסים ויביאו אל אביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר נא הכתנת בנך הוא אם לא:(לג) ויכירה ויאמר כתנת בני חיה רעה אכלתהו טרף טרף יוסף:(לד) ויקרע יעקב שמלתיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים:(לה) ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאלה ויבך אתו אביו:
(8אסתר פרק א
ו) חור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן על גלילי כסף ועמודי שש מטות זהב וכסף על רצפת בהט ושש ודר וסחרת:
(9תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יב עמוד א
כרפס אמר רבי יוסי בר חנינא: כרים של פסים.
(10ספרי דברים פיסקא מג ד"ה (טז) ואכלת
חור כרפס ותכלת וכי מה בא הכתוב ללמדנו עושרו של אחשורוש אלא אם כך נתן למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו. וכבר היו רבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה נכנסים לרומי שמעו קול המיה של מדינה מפיטיוליס עד מאה ועשרים מיל התחילו הם בוכים ורבי עקיבה מצחק אמרו לו עקיבה מפני מה אנו בוכים ואתה מצחק אמר להם אתם למה בכיתם אמרו לו ולא נבכה שהגוים עובדי עבודה זרה מזבחים לאלילים ומשתחוים לעצבים יושבים בטח שלוה ושאנן ובית הדום רגליו של אלהינו היה לשריפת אש ומדור לחיות השדה אמר להם אף אני לכך צחקתי אם כך נתן למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו.
11) Kol Dodi Dofek p. 75
Immersion in a Mikvah, in contrast to circumcision, represents the integration of a man into his great destiny and his entry into the great covenant of Sinai. The Jews were commanded to immerse themselves prior to the giving of the Torahat Sinai. Immersion purifies and elevates from the profane to the holy, from life as it is, to a life filled with a sublime vision. When the convert emerges from the waters of the Mikveh, a new spiritual reality replete with destiny fills him, and he is endowed with the sanctity of the Jew (Kedushas Yisroel). It is not coincidental that the act of accepting the yoke of the commandments is tied to immersion. The entire essence of immersion is the re-creation of the experience of the acceptance of the Torah and the elevation of the people to the status of a holy nation through its freely given commitment to obey God’s word.
12)Interpreting the Parah Adumah (Soloveitchik- Man of Faith in the Modern World p. 107)
Tevillah requires that the defiled enter the water of his own initiative, bowing his head, bending his kneesand submerging in a sea, river, lake or any other Mikveh. He then emerges a Tahor, cleansed. Nly he can do it; if he is lazy or fearful of water, his status cannot be changed. The defiled must perform the act himself; it cannot be done for him. He defiled himself and he must cleanse himself. Tevilah, therefore implies a capacity to change one’s own condition. It is suggestive of all forms of human initiative, creativity and freedom, the ability of man to transform his life, to raise himself because he has free will…If cleansing is desired, he must muster the the intiative and pull himself up; it is all up to him.