The Halachic Status of Eilat

(1רמב"ם הלכות יום טוב פרק א הלכה כא

זה שאנו עושין בחוצה לארץ כל יום טוב מאלו שני ימים מנהג הוא, ויום טוב שני מדברי סופרים הוא ומדברים שנתחדשו בגלות, ואין עושין בני ארץ ישראל שני ימים טובים אלא בראש השנה בלבד, ובהלכות קידוש החדש מספר זה נבאר עיקר מנהג זה ומאי זה טעם עושין ראש השנה שני ימים בכל מקום.

(2דברים פרק ב פסוק ח

וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר ס וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב:

(3מלכים א פרק ט פסוק כו

וָאֳנִי עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּעֶצְיוֹן גֶּבֶר אֲשֶׁר אֶת אֵלוֹת עַל שְׂפַת יַם סוּף בְּאֶרֶץ אֱדוֹם:

(4רמב"ם הלכות קידוש החודש פרק ה

הלכה ד

כשהיתה סנהדרין קיימת והן קובעין על הראייה, היו בני ארץ ישראל וכל המקומות שמגיעין אליהן שלוחי תשרי עושין ימים טובים יום אחד בלבד, ושאר המקומות הרחוקות שאין שלוחי תשרי מגיעין אליהם היו עושים שני ימים מספק לפי שלא היו יודעין יום שקבעו בו בני ארץ ישראל את החדש.

הלכה ה

בזמן הזה שאין שם סנהדרין ובית דין של ארץ ישראל קובעין על חשבון זה, היה מן הדין שיהיו בכל המקומות עושין יום טוב אחד בלבד אפילו המקומות הרחוקות שבחוצה לארץ כמו בני ארץ ישראל, שהכל על חשבון אחד סומכין וקובעין, אבל תקנת חכמים היא שיזהרו במנהג אבותיהם שבידיהם.

הלכה ו

לפיכך כל מקום שלא היו שלוחי תשרי מגיעין אליו כשהיו השלוחין יוצאין, יעשו שני ימים ואפילו בזמן הזה כמו שהיו עושין בזמן שבני ארץ ישראל קובעין על הראייה, ובני ארץ ישראל בזמן הזה עושין יום אחד כמנהגן שמעולם לא עשו שני ימים, נמצא יום טוב שני שאנו עושין בגליות בזמן הזה מדברי סופרים שתקנו דבר זה.

(5חידושי הריטב"א מסכת סוכה דף מג עמוד א

פי' כשקבעו הלל ובית דינו חשבון זה קבעוהו על מנת כן שנהיה נוהגין בענין המועדות כמנהג אבותינו לעשות שני ימים בחו"ל כמו שהיו נוהגים אבותינו שלא היו יודעין בקביעא דירחא, ויהיה לנו כאילו הם ספק גמור כבתחלה לברך ולקדש בשני ולדחות לולב בראשון, כי הם ראו שכך יפה לנו וכך היא תקנתינו ואפילו לדחות מצות עשה של תורה דלמא אתי קלקולא בעידן שמדא, ולא נתכוונו הלל ובית דינו אלא שיהא לנו מועדות על פי בית דין כמצות תורה אבל שננהוג בהם כמנהג אבותינו, ואנו אין לנו אלא כמו שקבעו וגזרו הם, מעתה הרי אנו בעיקר המעשה כאילו אין אנו יודעין בקביעא דירחא ואין הלולב דוחה שבת.

מיהו איכא למידק תינח לבני חו"ל דכי היכי דעבדינן תרי יומי כמנהג אבותינו הכי נמי לא דחי לולב שבת כמנהגם, אלא לדידהו בני ארץ ישראל דהוו ידעי אבהתהון בקביעא דירחא ועבדי חד יומא ולולב דוחה להם שבת כדאמרינן הכא דאינהו הכי נמי, השתא נמי לידחו כמנהג אבותיהם שהרי מטעם זה אינם עושין אלא יום אחד, שכך היתה תקנת הלל ובית דינו שנלך אחר הרוב וברוב חוצה לארץ לא הוה שלוחין ולא ידעי בקביעא דירחא ומשום הכי עבדינן בכל חוצה לארץ שני ימים כמנהג אבותינו, וברוב ארץ ישראל היו שלוחין מגיעין ויודעין בקביעא דירחא ועושין יום אחד חוץ מראש השנה דלא ידעי ליה מפני שחגו בן יומו והיו עושין שני ימים בכל מקום חוץ מבית הוועד, ולפיכך עכשיו עושין בכל ארץ ישראל כמנהג אבותיהם לעשות כל המועדות יום אחד חוץ מר"ה,

(6ספר מור וקציעה מהיעב"ץ על או"ח (סימן ש"ו בקו' גרר ישוב א"י)

 שאין לה בזה"ז אפילו דין סוריא ואם ימצא בה ישוב דינו כחו"ל לכל דבר ומטעם מפני שלא מצינו שנתיישבו ישראל שם לא בימי בית ראשון אף לא בכל ימי בית שני, כל פעם שנלכדה אדום לא הורישו יושביה ממנה רק הכניעם להעלות מס למלכי ישראל ולא הושיבו המלכים את ישראל תחתם על כן ודאי לא הגיעה כלל למעלת א"י גמורה אע"פ שמיועדת גם היא לישראל לעתיד וכן כתוב (בנבואת עובדיה) וירשו הנגב את הר שעיר,

(7תוס' אנשי שם על המשניות (בפ"ה דמעשר שני מ"ב)

ודע דאילת היא אחד מערי אדום וכנראה דברים ב' ובמלכים א' ט' לקחה המלך שלמה ועזריה חזר ולקחה, אבל הנזכר כאן אחרת והיא מא"י דהראשונה רחוקה מירושלים יותר מג"י =מג' ימים= וכו'

(8שו"ת ציץ אליעזר חלק ג סימן כג

כן אזכיר בזה שראיתי בתשובת ידידי הראש"ל הנרב"צ עוזיאל שליט"א הרב הראשי לא"י, בכת"י, שקובע בסתמא שהואיל וברור הדבר שבאילת היה ישוב ישראל בזמן הבית הראשון ומקרא מלא דבר הכתוב ואני עשה שלמה בעציון גבר אשר את אילות על שפת ים סוף וגם בימי התנאים מצאנו שהיה ישוב ישראל בדרום שהיה קשור עם ירושלים שכן מסופר (בסנהדרין י"א ע"ב) בר"ג שאמר: וטול איגרתא חדא וכתוב לאחנא בני דרומא. וזה ודאי כולל כל שטח הדרום שבגבולי א"י, ולכן עפ"י הגאונים שהתברר מדבריהם שכל א"י לא עשו אלא יום אחד, כל הישובים שהם בגבולות הארץ ועבר הירדן מערבה ובצפון ודרום עד ים סוף אינם עושים אלא יום אחד דוקא עכ"ד, ואנו הרחבנו בע"ה בזה את המקורות וביססנו את הדברים עפ"י דרכנו אנו לשיטת הריטב"א ודעימיה וכן לשיטת הרמב"ם.

(9שו"ת מנחת שלמה תנינא (ב - ג) סימן מו

והשתא דאתינן להכא אפשר גם לומר דבזמננו אנו שהשלטון הוא אחד (ויש לדון טובא מה דינה של אילת וכדומה מהמקומות שגם עולי מצרים לא כבשום לענין המצוות התלויות בארץ), אפשר דבכה"ג לא שייך לומר שבני "אילת" אינם נגררים אחר א"י כיון שעל כרחם יש להם להגרר בכל דבר אחר השלטון, ונמצא דמעיקרא כשגזרו על בני חו"ל דלא ליגררו אחר בני א"י היינו דוקא כשאין שלטון אחד שבא"י שולטת עליהם, משא"כ בזה"ז אפשר דכולהו כבני א"י חשיבי מבלי להתחשב כלל אם יש לאותם המקומות דין א"י גם ביחס להמצוות התלויות בארץ, כיון דלא מסתבר כלל שבאותה מדינה ותחת אותו השלטון ימצא חלק מבני המדינה שאינם נגררים אחר חשבון אותה המדינה, ושפיר מצינן לומר דעל כגון דא לא גזר הלל שיעשו את עצמם כאילו אינם יודעים כלום מהקביעות שבא"י.

(10שו"ת ציץ אליעזר חלק ג סימן כג

(ג) באילת, בהתאם לכמה וכמה יסודות וסברות שנתבארו בפנים הקונטרס יש לנהוג בין לדעת הרמב"ם ובין לדעת הריטב"א ודעימיה רק יום אחד בלבד.