Papal visits to Shul: Blasphemy or Benediction?
(1תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף נב עמוד ב
לימא מסייע ליה: מזרחית צפונית - בה גנזו בית חשמונאי את אבני המזבח ששקצו אנשי יון, ואמר רב ששת: ששקצו לעבודת כוכבים! אמר רב פפא: התם קרא אשכח ודרש, דכתיב: +יחזקאל ז+ ובאו בה פריצים וחללוה,
(2רש"י מסכת עבודה זרה דף נב עמוד ב
דכתיב ובאו בה פריצים וחללוה - מכיון שנכנסו עובדי כוכבים להיכל יצאו כליו לחולין וכיון דנפקי לחולין קנינהו בהפקירא והוו להו דידהו וכשנשתמשו בהן לעבודת כוכבים נאסרו.
3)Rav Abba Bronspeigel, The Commentator, 3/18/04
As an alumnus of YU and a former Rosh Yeshiva of RIETS, I was shocked to read the above description of a visit by Roman Catholic cardinals at my Alma Mater. This is a perfect example of what Chazal (our sages) call: "He-emid tzelem b-hachal" (Ta'anit 26b), to "place an idol (a cross) in the Temple." And what the Prophet Yechezkel states "U-ba-u bah Paritzim V-Chililuhah" (see Avodah Zarah 52b and Rashi), "The evildoers entered the Temple and desecrated it."
(4משנה מסכת תענית פרק ד
משנה ו
[ו] חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל
(5רש"י מסכת תענית דף כו עמוד ב
והועמד צלם בהיכל - שהעמידו מנשה, כדמפורש בתרגום ירושלמי בפרשת השמים כסאי וגו' (ישעיהו סו).
(6ר' עובדיה מברטנורא מסכת תענית פרק ד
והעמיד צלם בהיכל - פליגי בה אמוראי בירושלמי, חד אמר צלם של מנשה, ובבית ראשון מיירי. וחד אמר צלם של אפוסטמוס שהיה משרי היונים ובבית שני היה:
(7גבורת ארי מסכת תענית דף כו עמוד ב
והעמיד צורת כוכבים בהיכל. בירושלמי אית תניי תני הועמד ואצורת כוכבים של מנשה קאי ואית תני העמיד ואצורת כוכבים של אפוסטומוס קאי. וקשה לי אי אצורת כוכבים דמנשה קאי הוה ליה למיתני אחר נשתברו הלוחות מיד דהא זה קדים לשאר ג' דחשיב והרי כל הני דברים שאירעו בשבעה עשר בתמוז ובתשעה באב על הסדר חשיב להן דמוקדם מוקדם ודמאוחר מאוחר. ואפשר דתנא חומרי חומרי נקט והעמדת צורת כוכבים חמור מכולן נקט לה באחרונה ולהאי טעמא צריך לומר דשבירת הלוחות קילי מכולן מדאקדים ליה וזה דוחק קצת. ואפשר דהתנא לא חש למיתני על סדר הזמנים של שנים אלא על סדר השעות של יום שבעה עשר בתמוז עצמו. דשבירת הלוחות היה בשעות של יום י"ז קודם להבקעת העיר וכן כולן המאוחר במשנה היה מאוחר בשעות היום למה דמוקדם במשנה עד שהעמדת צורת כוכבים היה סמוך לערב יותר מכולן ומן הגמרא שלנו משמע דהעמיד צורת כוכבים גרסי' במשנה ואצורת כוכבים של אפוסטומוס של בית שני קאי שהרי נפקא ליה מומעת הוסר התמיד ולתת שיקוץ שומם והא אבית שני קאי בספר דניאל כדמוכח קראי בהדיא ומן התימא על רש"י שפירש על צורת כוכבים של מנשה דלא כגמ' דילן:
(8שולחן ערוך יורה דעה סימן קמא סעיף א
א א] כל הצלמים של עבודת כוכבים הנמצאים בכפרים, אסורים, דסתמא לשם עבודת כוכבים נעשו. והנמצאים בכרכים, מותרים, דודאי לנוי נעשו (לשון המחבר) ב] אא"כ עומדין על פתח ב המדינה (לשון רמב"ם פ"ז מהל' עבודת כוכבים) ג ג] והיה ביד הצורה ד צורת מקל או צפור כדור או סייף או עטרה וטבעת. הגה: ד] צורות שמשתחוים להם, ה דינם כדין הצלם ואסורים בלא ביטול. ו ה] אבל אותן (א) שתולין בצואר לזכרון, לא מקרי צלם, ומותר. (מרדכי ריש פרק כל הצלמים בשם ראבי"ה).
(9הר"ן פרק כל הצלמים
כתב הרשב"א דבזמן הזה שחוקקים חקק בכלים ומציירים בהם שתי וערב ודמות מניקה אף המוצא אותם הכלים אסורים, ע"כ. וצל"ע שאפשר שאין עובדים היום לצורות הללו אלא לזכר בעלמא עושים אותם
(10ש"ך יורה דעה סימן קמא ס"ק ו
אבל אותן שתולין בצואר כו' - היינו בידוע שלא השתחוה לו (ואתא לאשמועינן דל"ת כיון שתולין אותו בצואר מיד נאסר) הא לאו הכי לא גרע מאם מצא כלים שעליהם צורת עבודת כוכבי' דהכלים אסורים אם הם מכובדים דכיון שדרך לעבוד אותה הצורה חיישינן שמא נעבדו הכלים כדלקמן סעיף ג' והכי נמי איכא למיחש להכי ובעובד כוכבים עצמו אין לחלק בין מכובד לבזוי דדווקא בכלים אמרי' דעל המבוזים ודאי לנוי הכלי נעשו מה שאין כן הכא ומצאתי בהר"ן פרק כל הצלמים וז"ל כתב הרשב"א דבזמן הזה שחוקקים חקק בכלים ומציירים בהם צורות ודמות עבודת כוכבים אף המוצא אותם הכלים אסורים ע"כ וצל"ע שאפשר שאין עובדים היום לצורות הללו אלא לזכר בעלמא עושין אותם עכ"ל הר"ן וכ"כ רבינו ירוחם נתי"ז ח"ד ואפשר דעובדי כוכבים אלו שאין אדוקים בעבודת כוכבים כל מה שעושין בצורות הללו בכלים אינם עושים אלא לנוי ומותרים בהנאה כלם ואסור להשהותן משום חשד אם הם בולטים וראוי להחמיר בספק איסור תורה ע"כ ואפשר בצורה עצמו כיון שדרך שמשתחוים לו לכ"ע אסור:
(11רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק ז הלכה ב
עבודת כוכבים ומשמשיה ותקרובת שלה וכל הנעשה בשבילה אסור בהנאה שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך וכל הנהנה באחד מכל אלו לוקה שתים, אחת משום ולא תביא, ואחת משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם.
(12ספר יראים סימן שסד [דפוס ישן - עג]
למדנו ע"ז ונוייה בכלל תועבה הם הלכך הלוקח נויי ע"ז ומשמשיה במשכון כגון מעילים וגביעים וכל שאר נוייהם ומשמשיהם עובר בלא תביא תועבה אל ביתך ועוד שנהנה מהם ועובר בלא ידבק בידך מאומה מן החרם ואפי' מכניס בביתו בפקדון או השאיל או השכיר ביתו לאחרים בשאלה ושכירות לא קניא ועובר בלא תביא וגו' המשאיל והמשכיר. והפורש מהם ושם דרכיו רואה בישע אלהים.
(13שו"ת הר צבי או"ח א סימן פה
ספר המצוות לרס"ג (ל"ת ה) הביא שם הגר"י פערלא ירושלמי רפ"ט דשבת ופ"ג דע"ז ה"ו, דאיפלגי התם ר"ע ורבנן, דלר"ע אתקשא לשרץ שנאמר שקץ תשקצנו וגו' ואינה מטמאה במשא ואמרינן התם דלר"ע קרא דשקץ תשקצנו איצטריך לכנות לה שם גנאי שאם נקראת בשם פני אלוה מכנים אותה בשם כלב וכו', ורבנן נפ"ל הך דרשא וכו'. ופירש שם הגר"י פרלא דהכוונה כלפי מאי דאמרינן התם לעיל דע"ז מטמאה בביאה בג"ש נתיצה נתיצה מבית המנוגע משיכניס ראשו ורובו טמא אף ע"ז משנכנס ראשו ורובו, עיי"ש. ולזה קאמר כאן דמדכתיב תזרם כמו דוה צא תאמר לו גמרינן נמי מהיקשא דע"ז לענין לאו דלא תביא תועבה אל ביתך דודאי אף עפ"י שהוא לא הביאה אלא אדם שהוא נעבד כהמן כההיא דסנהדרין (דף פא) שנכנס מעצמו לביתו הרי"ז עובר עליו אם לא הוציאו מביתו וכההיא דאמרינן בפרק בתרא במכות לענין שעטנז דכתיב לא תלבש, מ"מ אם שהה כדי לפשוט וללבוש נמי חייב, עכת"ד. אולם פירושו בירושלמי הוא פירוש חדש לא כהפ"מ והקרבן עדה, עיי"ש.
(14שו"ת הר צבי או"ח א סימן פה
אולם כ"ז בע"ז ודאי ובמכניסו ממש לתוך ביהכ"נ, אבל בנ"ד בשתי וערב שאין זה ודאי ע"ז ולא הכניסו ממש אלא הכומר נכנס בעצמו לביהכ"נ, ואם יוציאו אותו יכול ח"ו לבוא לידי עלילה על קהל ישראל: וגם בביתך כה"ג אין הלאו דלא תביא, ואם הגוי נכנס לביתו של ישראל אין הישראל בעה"ב חייב להוציאו כמבואר בשו"ת הרשב"א הנ"ל וכדמשמע כן בהרמב"ן והר"ן, אפשר דשב ואל תעשה עדיף. אבל להזמין את הכמרים הנושאים שתי וערב לבוא לביהכ"נ, בודאי שאין לעשות כן דהוי כגורם ואולי עוד יותר מגורם בהבאת התועבה לתוך ביהכ"נ ויש חשש משום הלאו דלא תביא תועבה וכגורם ח"ו להעמיד צלם בהיכל כמעשה מנשה.
15)Rav Hershel Reichman, The Commentator 3/14/04
Thus, the only halachic issue for us to decide today is whether or not any particular event is "religious" or "social." To my mind, priests listening to bachurei yeshivah learning Torah in a Beis Midrash is a "religious" event. I would also say the same if rabbis went into churches to listen in on Christian religious classes.
(16ישעיהו פרק לט
ד) וַיֹּאמֶר מָה רָאוּ בְּבֵיתֶךָ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתִי רָאוּ לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הִרְאִיתִים בְּאוֹצְרֹתָי: וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ שְׁמַע דְּבַר יְקֹוָק צְבָאוֹת:הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶל לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר יְקֹוָק:וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחוּ וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל:וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ טוֹב דְּבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַיֹּאמֶר כִּי יִהְיֶה שָׁלוֹם וֶאֱמֶת בְּיָמָי: פ
(16aרש"י ישעיהו פרק לט
לא היה דבר - אף ס"ת:
(16bילקוט שמעוני מלכים ב רמז רמה
כשראה חזקיהו את שלוחי מלך בבל נתגאה בלבו למעלה למעלה והראה להם כל אוצרות מלכי יהודה ואוצרות בית קדשי הקדשים ועוד פתח את הארון והראה להם את הלוחות ואמר להם בזה אנו עושים מלחמה ונוצחים, כעס עליו הקב"ה אמר לו לא דייך שהראית להם כל האוצרות אלא שהראית להם את הלוחות מעשה ידי, חייך הם יעלו ויקחו את כל האוצרות שנאמר הנה ימים באים (נאם ה') ונשא כל אשר בביתך ותחת הלוחות יקחו מבניך סריסים ואלו הם, חנניה מישאל ועזריה שנעשו סריסים ולא הולידו בנים, ועליהם הכתוב אומר כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו' ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם וגו'.
(17שו"ת באר שבע סימן לו
ומיהו נ"ל דמותר למכור לע"א מזוזה במקום דאיכא למיחש משום איבה ושירע משום זה לישראל לפי שמצינו הרבה דברים שהתירו משום איבה
(18ספר חסידים (מרגליות) סימן תקלג
נכרי אחד שר ביקש ליהודים לפתוח הארון שיראה ס"ת א"ל זקן אחד אל תפתחו אל תראו לו כי חזקיה חטא בזה שהראה את הארון לשרי מלך בבל. ומי שמראה ס"ת לנכרי ראוי לחפש אחריו לאחר מותו.
(19שו"ת יביע אומר חלק ג - יו"ד סימן טו
מ"מ נראה דהיינו דוקא לעובדי ע"ז, וה"ט לפי שהיו מלעיגים על התורה וכו'. אבל בזה"ז שנכרתה ע"ז מפי האומות והם בעלי ד"א, וכאשר השמש פותח להם את הס"ת הם משתחוים למולו מפני הכבוד נ"ל ברור דשרי. ומ"מ נראה שאם אין הגוי מבקש בפה מלא מהשמש לפתוח לו הס"ת ולהראותו, אין לעשות כן.
(20שו"ת יביע אומר חלק ג - יו"ד סימן טו
קנצי למלין אשים שאע"פ שנכון מאד להחמיר בדבר שלא לפתוח הס"ת לפני גוים, מפני כבוד הס"ת. שאין לך מדה יפה מן הצניעות לכלי צנוע זה שבידינו. (תענית טז ורמב"ם רפ"ד מה' תענית) אולם כשיש לחוש בכך משום איבה יש להתיר לפתחו בפני הגוי שדורש זאת. ובלבד שהיהודי יקרא בו לפחות פסוק אחד, בכדי שלא תהיה פתיחתו שלא לצורך כלל. וכההיא דאמרינן (יומא ע) שכל אחד מביא ס"ת (מערב יוהכ"פ) וקורא בו כדי להראות חזותו לרבים. (להראות נוי ס"ת ותפארת בעליה שטרח להתנאות במצוה. רש"י). וע' בשו"ת הרמב"ם (סי' שעד), שאלה יהודי א' פותח ס"ת בגורלות ועושה זאת אפי' לגוים כו'. תשובה ראוי למונעו מלעשות זה לגוים לפי שיש בו חילול, ואין להורידו ממעלתו ולא ליסרו על כך. עכ"ל. ומשמע שאם פותחו לשם גורל לצורך ישראל מותר, אע"פ שאין קורא בו. וע"ע בהגהות מהריק"ש יו"ד (סי' קעט ס"ד) שכ', ונ"ל דלכ"ע מותר לפתוח בתורה לראות הפסוק העולה, כי היא חיינו. וכמו שמצינו ביאשיה שעשה מעשה על שמצא ס"ת גלול באותו פסוק [יומא נב:] וכן עמא דבר
(21משנה ברורה סימן קנא ס"ק א
(א) קלות ראש - כי הם נקראים מקדש מעט כמו דכתיב ואהי להם למקדש מעט. ובמקדש כתיב ואת מקדשי תיראו שיהא מוראו של השוכן בה עליו וכתב בסמ"ק שבעון קלות ראש בביהכ"נ נהפכין לבית ע"ג ח"ו: