ידינו לא שפכו את הדם הזה

A Response to claims of a “Bloody Passover “

1)Chaucer's Prioress's Tale (Canterbury Tales)

O you young Hugh of Lincoln, slain also
    By cursed Jews, as is well known to all,
    Since it was but a little while ago,
    Pray you for us, sinful and weak, who call,
    That, of His mercy, God will still let fall
    Something of grace, and mercy multiply,
    For reverence of His Mother dear on high. Amen.

2) The real blood of Passover (Ronnie Po-chia Hsia- haaretz)

(story of Simon of Trent)

On Easter Sunday 1475, the dead body of a 2-year-old Christian boy named Simon was found in the cellar of a Jewish family's house in Trent, Italy. Town magistrates arrested 18 Jewish men and five Jewish women on the charge of ritual murder - the killing of a Christian child in order to use his blood in Jewish religious rites. In a series of interrogations that involved liberal use of judicial torture, the magistrates obtained the confessions of the Jewish men. Eight were executed in late June, and another committed suicide in jail.

Then the pope intervened and suspended the trial. Appeals from the Venetian and Jewish communities moved Sixtus IV to appoint the Dominican Baptista Dei Giudici, Bishop of Ventigmiglia, as the apostolic commissioner to investigate the affair.

The trial in Trent was highly irregular. The 1247 Decretum of Pope Innocent IV had prohibited ritual murder trials on account of the judicial abuses involved and the violence against the Jews. Dei Giudici's task, therefore, was precisely to see whether abuses and excessive violence were involved in the judicial procedure in Trent. Skeptical of the evidence he saw and disapproving of the popular cult that had arisen around the dead boy's body, Dei Giudici quickly headed into a collision course with the ruler of Trent, the prince-bishop Johannes von Hinderbach, who had taken upon himself the promotion of the cult of Little Simon in his native Germany. The case of Simon of Trent quickly became politically explosive - a scandal for some, a cause celebre for others. To preempt opposition, Hinderbach ordered the trial resumed in October, executing another six Jewish men in January. The magistrates also put the women under judicial torture, putting four on the rack between November and March. Strongly rebuked by the pope in April 1476, Hinderbach sent legates to Rome to plead his case. Sixtus appointed a commission of cardinals to adjudicate the acrimonious mutual accusations between Hinderbach and Dei Giudici. A final papal decision was rendered on June 20, 1478, after much legal wrangling, behind-the-scene lobbying and a widespread publicity campaign in Italy and Germany in support of the trial.

The cardinals' commission concluded that the trial was conducted in keeping with legal procedure. Thus Sixtus cleared Hinderbach of all suspicions of judicial abuse, but explicitly forbade Christians from killing or mutilating Jews, extorting money from them or preventing them from practicing their rites as permitted by law, without papal judgment. In effect, Sixtus IV accepted the fait accompli and his own powerlessness vis-a-vis the prince-bishop of Trent - who owed his appointment directly to the Holy Roman Emperor - while morally censuring his actions.

3) Blood Libels in America

Massena is a small town in upstate New York. In 1928 Massena had a Jewish congregation of approximately 100. On Yom Kippur of that year a Greek immigrant publicly charged that a four year old girl who was missing must have been murdered by the Jews so that they could drink her blood on the occasion of their holy day. Believing this bizarre accusation, the police interrogated Rabbi Berel Brenglass as to Jewish practices and the use of blood in Jewish food. They also wanted to know whether Jews conduct human sacrifices. Even as these proceedings aroused the small town against their Jewish neighbors, the four year old girl was found unharmed. Nevertheless the community continued to blame the Jews for a so called abduction which never took place, claiming that the Jews had released the little girl on discovery of their plot. Under the leadership of their mayor, the townspeople boycotted all Jewish businesses. It was only because the New York Times printed a story on the front page while national Jewish leaders denounced these false accusations publicly that the mayor finally issued an apology for participating in this insane pretense.

4) Claim of Professor Ariel Toaff  “Bloody Passover”

Tobias of Magdeburg,(fifth interrogation, April 17, 1475), under torture on the rack, Tobias broke down and "confessed" to the ritual killing. He responded to the magistrates' question about the various gestures and words in the Passover celebration, spelling out the Haggadah curses against the Egyptians. Under further torture, Tobias "acknowledged" that Jews had used Simon's blood for their Passover, that he himself had purchased dried blood in the past, including once in 1468-69 from a Jew traveling from Candia, selling blood and sugar.

(5שולחן ערוך אורח חיים סימן תעב סעיף יא

מצוה לחזור <ט> אחר (לח) יין יג אדום, (אם אין הלבן משובח ממנו) (טור).

(6ט"ז אורח חיים סימן תעב ס"ק ט

ט) אחר יין אדום. - דכתיב אל תרא יין כי יתאדם ש"מ שהאדמדומי' הוא מעלה והקפיד הטו' כאן בד' כוסות בזה ולא בקידוש בסי' ער"ב דיש עוד רמז לאדום זכר לדם שהי' פרעה שוחט בני ישראל

(7 שמות פרק א פסוק כב

וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן: ס

(8שמות רבה (וילנא) פרשה א

לד ויהי בימים הרבים ההם, ימים של צער היו לפיכך קורא אותן רבים, ודכוותה (ויקרא טו) ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים לפי שהיו של צער קורא אותן רבים, וימת מלך מצרים, שנצטרע והמצורע חשוב כמת שנאמר (במדבר יב) אל נא תהי כמת, ואומר (ישעיה ו) בשנת מות המלך עוזיהו, ויאנחו בני ישראל, למה נתאנחו לפי שאמרו חרטומי מצרים אין לך רפואה אם לא נשחוט מקטני ישראל ק"נ בערב וק"נ בבקר ורחץ בדמיהם שתי פעמים ביום, כיון ששמעו ישראל גזירה קשה התחילו מתאנחים וקוננים,

(9יונתן שמות פרק ב פסוק כג

כג) וַהֲוָה בְּיוֹמַיָא סְגִיאַיָיא הָאִינוּן וְאִתְכְּתַשׁ מַלְכָּא דְמִצְרָיִם וּפַקֵיד לְקַטָלָא בּוּכְרַיָיא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְגִין לְמִסְחֵי בְּאַדְמֵיהוֹן וְאִתְאַנָחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן פּוּלְחָנָא דַהֲוָה קַשְׁיָא עֲלֵיהוֹן וּזְעָקוּ וּסְלֵיקַת קְבֵילְתְּהוֹן לִשְׁמֵי מְרוֹמָא דַיְיָ וַאֲמַר בְּמֵימְרֵיהּ לְמִפְרוֹקִינוּן מִן פּוּלְחָנָא:

(10ט"ז אורח חיים סימן תעב ס"ק ט

 והאידנא נמנעו מליקח יין אדום מפני עלילות שקרים בעו"ה:

(11 נוסח ההגדה

דבר אחר, ביד חזקה שתים, ובזרוע נטויה שתים, ובמורא גדול שתים, ובאותות שתים, ובמופתים שתים, אלו עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים, ואלו הן: דם צפרדע כנים ערוב דבר שחין ברד ארבה חשך מכת בכורות, רבי יהודה היה נותן בהם סימן ב דצ"ך עד"ש באח"ב

The Frankist Position(12

דם צריכים כלנו על דרך שעשו באותו איש חכמינו בירושלים

(13תהלים פרק עח

(מד) וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם וְנֹזְלֵיהֶם בַּל יִשְׁתָּיוּן: יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב וַיֹּאכְלֵם וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם: וַיִּתֵּן לֶחָסִיל יְבוּלָם וִיגִיעָם לָאַרְבֶּה:יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם וְשִׁקְמוֹתָם בַּחֲנָמַל:ַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם וּמִקְנֵיהֶם לָרְשָׁפִים: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים:יְפַלֵּס נָתִיב לְאַפּוֹ לֹא חָשַׂךְ מִמָּוֶת נַפְשָׁם וְחַיָּתָם לַדֶּבֶר הִסְגִּיר:וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם רֵאשִׁית אוֹנִים בְּאָהֳלֵי חָם:

(14הגהות מיימוניות הלכות חמץ ומצה נוסח ההגדה

ב] י"מ טעם הסימנים דם צפרדע ע"י התראה תחלה עד לא הוכו, כנים בלא התראה, וכן ערוב ודבר בהתראה ושחין בלא התראה, וברד וארבה בהתראה וחשך בלא התראה. אבל ראב"ן פי' כי דצ"ך היו על ידי אהרן במטה, עד"ש היו ע"י משה שלא במטה, באח"ב על ידי משה במטה, ולכן סימנם רבי יהודה. וריב"א פירש דלהכי נקט להו הכי שאות שלישי של הסימנים דהיינו כנים שחין חשך כל אחד היה משמש עם חבירו כשהיו הכנים היו עמו חשך ושחין אלא שהיו כנים עיקר המכה ותדע לך שהוא כן כי כולם קשורין זה בזה כשתכתוב זה על זה ותקח אותיות ראשונות מן השלש יהיה חשך, ושניים שלהן שחן, שלישית שלהן כנם, לפיכך סימנם כך להשמיענו זה החדוש. ור"ח פי' דאשמעינן שבסדר הזה היו קורין מביאי בכורים ולא כסדר שכתוב בתילים א"ה. ואני שמעתי כל המחלה אשר בגימ' דצ"ך עד"ש באח"ב, ע"כ: